תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבועות · פרק 1 · משנה 4

[אות ד] תי"ט ד"ה ושעירי ר"ח. עצרת [ויה"כ] דלא כתיב ביה כו'. תיבת ויוה"כ הוא טעות דיה"כ ל"ש הכא דהא לא ילפינן כלל מר"ח לר"י. ובש"ס הוא דפריך לה לר"מ דלדידיה גם יה"כ ילפינן מר"ח. ובתו' כתבו באמת לחד תירוצא דלר"מ ל"צ להיקשא דר"י די"ל בלא"ה מסתמא כל הרגלים שוים זה לזה והש"ס דפריך לר"מ עצרת ויוה"כ מנ"ל עיקר הקושיא לא מעצרת אלא מיוה"כ:

[אות ה] תוי"ט ד"ה על הטהור. ולא שתי עונות. והא דלא מכפר ציץ אדידיה ואדר"ח היינו משום דאותה נושא ואין אחרת נושא עון. ולר"מ דאמר כל השעירים כפרתן שוה א"כ ע"כ דלא דריש עון אחד הוא נושא וכן לא דריש אותה צ"ל הא דלא מכפר ר"ח אדציץ דעון העדה משמע למעט דדוקא העדה ולא עון דקדשים וכן בהיפוך בציץ עון הקדשים ולא עון העדה. גמרא (ותוספות):

[אות ו] שם ד"ה ר' מאיר. דיליף הקישא כו'. דס"ל לר"מ גבי ר"ח דרשינן לחטאת לה' חטא שאינו מכיר בו אלא ה' דהיינו אין בה ואין בה כדס"ל לר"י. וכן ס"ל נמי כר"ש דילפינן עון עון מציץ לטהור שאכל את הטמא. וילפינן רגלים ויה"כ מר"ח בהקישא דר"י דמכפרים ג"כ אהנך והדר ילפינן ר"ח ורגלים מיה"כ דמכפר על אין בה ויש בה כדילפי' מלבד חטאת הכפורים דעל מה שזה מכפר (*גמרא ותוספות דף ט' י'):

[אות ז] שם ד"ה אמרו לו. כתב הר"ב ר"מ היא. לענ"ד לפי המסקנא דסוגיין י"ל דר"י קאמר לה דאיהו לנפשיה ס"ל דלב ב"ד מתנה ומש"ה יקרבו זה בזה. אבל לר"ש הקשו דידעו דר"ש ל"ס לב ב"ד מתנה ע' בסוגיין. והא דשעיר שלא קרב ברגל זה דקרב ברגל אחר דאתי רק על טומאה שאירע אחר הרגל זה וא"כ לגבי הך טומאה הוי אחר הפרשה דלא מתכפר. כיון דאבד וקרב אחר תחתיו אגלאי מלתא שלא היתה הפרשתו הפרשה עד רגל אחר דשחטי לה, תוספות (זבחים דף ו' ב'):