תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבועות · פרק 3 · משנה 7

[אות כ] בהרע"ב ד"ה שבועה שלא אוכלנה. לפי שחכם עוקר נדר מעיקרו. וכן הוא לשון רש"י. ודקדק מזה בתשובת מהר"ם מינץ הובא בש"ך (סי' רל"ח סכ"א) דבהפרת בעל דמיגז גייז ואינו עוקר מעיקרא אף שהיפר הראשונה אין השנייה חלה. אף דבכל היכא דאין אחע"א אמרי' דמתלי תלי וקאי ולאחר דפקע הראשונה חלה השניה מ"מ בשבועות ונדרים אינו כן דבעי' שיחול מיד בשעה שמוציא מפיו עיי"ש. ולענ"ד אין ראיה דהא מבואר (במתני' וי"ו) דבנשבע לקיים המצוה לא חל דאינו בלאו והן אולם זה לענין קרבן אבל לענין לאו דבל יחל שלא בעינן איתא בלהבא כדאיתא בסוגייא (דכ"ו ב') דלהרע או להטיב רק בקרבן כתיב ה"נ לא בעי' איתא בלאו והן. וכ"כ הר"ן להדיא (נדרים ד"ה א'). וכיון שכן י"ל דרש"י ס"ל במה דקתני עלתה שני' בראשונה משמע דלגמרי חל אף לענין קרבן ובזה יקשה הא כשנשבע שבועה שנייה שלא יאכל ליתא בלאו והן דאילו נשבע שיאכל לא היה חל דהוי נשבע לבטל המצוה והוא שוא. וא"כ עם דמצד אאחע"א ליכא קושיא דמתלי תלי עד דפקע ראשונה מ"מ הא לא חל מצד דליתא בלאו והן. לזה כ' רש"י דחכם עוקר הנדר ולמפרע איתא בלאו והן דאם היה נשבע שיאכל היה ג"כ חייל אחר דנשאל על הראשונה ונעקר שבועה ראשונה. ובאמת בש"ע (סי' רל"ח סי"ז) מי שנשבע וכו' ובש"ך שם (ס"ק כ"ב) ואפשר דעת המחבר לחלק דשאני הכא דהשבועה הב' הוא נגד שבועה הא' ע"ש. ולענ"ד זה א"א דא"כ אמאי באמת אם נשאל על הראשונה חלה השנייה כראשונה דמשמע ודאי לענין קרבן נהי דהשבועה הב' אינה נגד השבועה הא' הא מ"מ ליתא בהן דבנשבע שיאכל נעשה שבועת שוא ולא חלה לשבועת ביטוי. אע"כ ברור דבנשאל על הראשונה חזר השנייה לשבועת ביטוי. ובהפרת בעל באמת לא חייל השניי' לענין קרבן כיון דליתא בהן. אבל מ"מ לענין בל יחל חייב על השניי' כמו בכל אאחע"א דלאחר דפקע הראשונה חל השנייה (*המאמר הזה והקדום מבואר ג"כ בדברי רבינו בנדרים (אות ק'), וע'. אך מחמת שיש מעט חידוש לכן הדפסתי בש"מ):