תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבועות · פרק 6 · משנה 1

[אות לז] בהרע"ב ד"ה וההודאה. פחות משתי כסף. ואם תבעו ב' מחטין והודה לו בא' מהם חייב דבכלים לא בעינן ב' כסף. (גמרא דף מ' ב') ודעת הרמב"ם (פ"ג דטוען) דאפי' אינו שוה פרוטה. והרמב"ן ס"ל דבעי' ש"פ:

[אות לח] תוי"ט ד"ה וההודא'. ויש לו קרקע ישבע על השאר. ודעת תוס' (פ"ק דמציעא) דמ"מ צריך שלא יהי' לו קרקע בנ"ח. דלענין בנ"ח לא פקעי חז"ל השעבוד. אבל אם אין לו רק קרקע משועבדת בזה הוא הסברא כיון דתקנו חז"ל דלא לגבות ממשעבדי הוי כמחל השעבוד:

[אות לט] בהרע"ב ד"ה מפני שהוא כמשיב אבידה. כשאין הבן טוען וודאי. נלע"ד דכוונת הרע"ב שטוען ברי עפ"י אביו שכך אמר לי אבא דמקרי ברי אלא דפטור משום דבכה"ג בבנו מעיז. וזהו דעת הראב"ד. וע' בר"ן (דף ש"ט ע"ב) דהרמב"ן דחה דברי הראב"ד הנ"ל דמפי אחר לאו ברי מקרי מדתנן פ' יש נוחלין וכו' והר"ן כתב עלה וז"ל ולי אין זה תשוב' על הראב"ד לפי שכדברי חכמים הוא פוסק ולרבנן הכי הוי קושטא דמלתא דבא בטענת אחרים אין טענתו טענת ברי ומש"ה אמרו בבנו מעיז עכ"ל. ולא זכיתי להבין דאם אינו טענת ברי מה צורך לטעמא דהוי כמשיב אבידה דבבנו מעיז הא בלא"ה אין שבוע' בטענת שמא כ"א שבועת שומרי' ושותפים אע"כ דמקרי ברי ושפיר הק' הרמב"ן וצ"ע: (כ"מ ולא זכיתי להבין הא בגמרא משני לראב"י דלא אמר ברי לי. וע"כ עיקר הטעם דאין שבועה בטענת שמא משום משיב אבידה):