רמב"ם על משנה מנחות · פרק 2 · משנה 2

שחט ב' כבשים לאכול אחת מן החלות למחר כו': נטמאת אחת מן החלות או אחת מן הסדרים כו': כבר בארנו בהקדמת המסכת הזאת שיום עצרת מביאים שתי חלות האלו עם י"ג בעלי חיים כמו שנאמר בהקדמת זבחים והוא שנא' והקרבתם על הלחם ר"ל עמו ומחמתו ומכלל אותן הקרבנות שני כבשים והן שלמים כמו שבארנו בתחלת זבחים ושני הכבשים הם שמביאים אותן עם שתי הלחם בשעת התנופה שנאמר עליהן והניף הכהן אותם וגו' על שני כבשים וגו' לפיכך כשתשמע כבשי עצרת ר"ל שהם אלו השני הכבשים שהם שלמים ושארית כל הנקרב ביום הזה הן עולות וחטאות וכן כשתשמע שתי הלחם או לחם בלבד שיזכור עם כבשים באיזה מקום שיהיה הרמז בו אל אלה השתי חלות וכל אחד מהן יקרא חלה אבל לחם הפנים אמר עליו הכתוב שיהא שתי מערכות שנא' ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת ושיהא בכל המערכת כלי שיש בו לבונה שנא' ונתת על המערכת לבונה זכה: ובזך שם אותו הכלי תרגום כפותיו בזיכוהי וזאת הלבונה נשרפת לפי שנא' בה והיתה ללחם לאזכרה ויאכל הלחם כמו שנא' והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש ולחם הפנים הזה אינו נאכל אלא ביום השבת בלבד ר"ל כל יום השבת בלבד כמו שביאר ביום השבת ביום השבת יערכנו ושתי הלחם נאכלות יום עצרת ואין מניחין ממנו למחר לפי שהן מנחה והמנחה נאמר בה קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם וכבר בארנו בחמישי מזבחים שהחטאת והאשם אין מאחרין אותו למחר רק נאכלים ליום ולילה עד חצות. ורבי יוסי אומר ששתי הלחם וכן שני סדרים ומה שפסלה המחשבה משניהן בחוץ לזמנו הוא הפגול בלבד. וחכ"א לפי ששניהן קרבן א' ר"ל שתי הלחם והשני סדרים הן כמו גוף א' והכל פגול: ומחלוקת ר' יהודה עם חכמים בטומאה אינה אלא אם נטמא א' מהן קודם זריקת הדם או קודם הקטרת הבזיכים אבל אם נטמא אחר הקטרת הבזיכים או אחר זריקת דם הכבשים הכל מודים שהטמא בטומאתו והטהור יאכל: ואמרו למוד ערוך בפי רבי יהודה שאין קרבן צבור חלוק ר"ל הענין קבלה אצלו ואינו סומך אותו לכתוב ולא מצא אותו בהיקש והלכה כחכמים בשתיהן: