מנין להאומר הרי עלי תודה לא יביא אלא מן החולין כו': ענין הפסח שאינו בא אלא מן החולין למדו אותו מפסח מצרים שהיה חולין בלי ספק שלא היה באותו הזמן הקדש לפי שלא קדמה לו התורה ואמרו ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה שיהו כל עבודות של חדש זה כזה מה פסח האמור במצרים אינו בא אלא מן החולין אף פסח האמור לדורות אינו בא אלא מן החולין וכבר ידעת שהאומר הרי עלי חייב באותו דבר מצד נדר וחייב באחריותו: ומה שאמר והנסכים בכל מקום ואפי' באותן המצות שזכרנו שהתרנו לו במקצתן שיביא לחמה מן המעשר לא יביא נסכים של אותה תודה מן המעשר לפי שהנסכים משמעות הפסוקים נוטה בהן שיהיו מאשר תשיג יד בעל הקרבן ובכך נבדל [בדפוס נאפולי: וכן בדל] שנא' והקריב המקריב קרבנו לה':
קריאה במקור
רמב"ם על משנה מנחות · פרק 7 · משנה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b9f10b3a10364b2885643f7e31873b5a2e1665fce82b09dea9a0db9c674bcd05