אמר רבי שמעון בן חלפתא
מייתי הך מימרא הכא בתר הך דלעיל. דמדאמרינן לעיל דהעוסק בתורה אוכל פירותיה בעולם הזה דיופרי. והקרן קיימת לעולם הבא עד אין סוף. לא תקשה הרי הרבה עשו כן ולא הועילו. וכקושיית הש"ס [בברכות שם] להכי מסיים נמי במאמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ואם כן זה שלא מצא בכל עמלו בתורה. ברכה בביתו היינו מדלא היה לו כלי השלום בביתו. ולהחזיק לו בה ברכת ד' היא תעשיר. מדלא דקדק בחיוביו לאדם. והיה לו קטטה עם חבירו ובני ביתו. מדלא מילא חיוביו להם כראוי. והרי השלום והברכה הא בהא תליא. וכדאמרינן [ב"מ דף נ"ט ע"א] כד שלימה שערי מכדא. רמי ואזיל תיגרא בביתו. ואם כן כל אחד סימן לחבירו. אבל כשישראל שרויים בשלום יחד ובאחדות. הרי אז אף כשאין עושין רצונו של מקום ח"ו. גדול כח השלום להריק עליהם ברכות וטובות במדה טפופה. ואפילו כשעובדין ע"ז. וכמ"ש בב"ר [פל"ב] על הפסוק חבור עצבים אפרים הנח לו. דר"ל גם אם אפרים מחובר ואדוק עם עצבים. יענה ויאמר האב הרחמן למה"ד הנח לו. ואעלים עיני מחטאיו מלהענישו אבל חלק לבם. אם לבם חלק זה מזה. שמחסרים חיוב שחייבין זה לזה. אז עתה יאשמו. וכן אמרינן נמי בירושלמי [פאה ד"ל ע"א] אחאב לא הניח הר וגבעה בארץ ישראל שלא העמיד עליו ע"ז. ואעפ"כ היו יוצאין למלחמה ונוצחין. והוא בעבור שהיה שלום ביניהן. שהרי עובדיה טמן כמה מאות נביאים. ואפילו הכי כשעמד אליהו בהר הכרמל והכריז בקול גדול לפני המלך. אני נותרתי נביא לד'. לא היה אחד מהקהל הגדול שהלשינו לומר שקר אתה אומר. ואם כן אם כך לעוברי רצונו. לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. דכל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר. כשישראל בנים למקום עושין רצון אביהם שבשמים וצביונו. כ"ש שיהיה גם תיווך השלום שביניהם סיבה להחזיק ולתמוך כותל הגוהה בבנין העה"ז. הנוטה ליפול. יחזקהו ד' ביד עוזו במסמרים בל ימוט. ואורות ההצלחות והברכות יבקיעו לו בכל דרכיו מחלונות הרקיע סביב לו:
מייתי הך מימרא הכא בתר הך דלעיל. דמדאמרינן לעיל דהעוסק בתורה אוכל פירותיה בעולם הזה דיופרי. והקרן קיימת לעולם הבא עד אין סוף. לא תקשה הרי הרבה עשו כן ולא הועילו. וכקושיית הש"ס [בברכות שם] להכי מסיים נמי במאמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ואם כן זה שלא מצא בכל עמלו בתורה. ברכה בביתו היינו מדלא היה לו כלי השלום בביתו. ולהחזיק לו בה ברכת ד' היא תעשיר. מדלא דקדק בחיוביו לאדם. והיה לו קטטה עם חבירו ובני ביתו. מדלא מילא חיוביו להם כראוי. והרי השלום והברכה הא בהא תליא. וכדאמרינן [ב"מ דף נ"ט ע"א] כד שלימה שערי מכדא. רמי ואזיל תיגרא בביתו. ואם כן כל אחד סימן לחבירו. אבל כשישראל שרויים בשלום יחד ובאחדות. הרי אז אף כשאין עושין רצונו של מקום ח"ו. גדול כח השלום להריק עליהם ברכות וטובות במדה טפופה. ואפילו כשעובדין ע"ז. וכמ"ש בב"ר [פל"ב] על הפסוק חבור עצבים אפרים הנח לו. דר"ל גם אם אפרים מחובר ואדוק עם עצבים. יענה ויאמר האב הרחמן למה"ד הנח לו. ואעלים עיני מחטאיו מלהענישו אבל חלק לבם. אם לבם חלק זה מזה. שמחסרים חיוב שחייבין זה לזה. אז עתה יאשמו. וכן אמרינן נמי בירושלמי [פאה ד"ל ע"א] אחאב לא הניח הר וגבעה בארץ ישראל שלא העמיד עליו ע"ז. ואעפ"כ היו יוצאין למלחמה ונוצחין. והוא בעבור שהיה שלום ביניהן. שהרי עובדיה טמן כמה מאות נביאים. ואפילו הכי כשעמד אליהו בהר הכרמל והכריז בקול גדול לפני המלך. אני נותרתי נביא לד'. לא היה אחד מהקהל הגדול שהלשינו לומר שקר אתה אומר. ואם כן אם כך לעוברי רצונו. לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. דכל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר. כשישראל בנים למקום עושין רצון אביהם שבשמים וצביונו. כ"ש שיהיה גם תיווך השלום שביניהם סיבה להחזיק ולתמוך כותל הגוהה בבנין העה"ז. הנוטה ליפול. יחזקהו ד' ביד עוזו במסמרים בל ימוט. ואורות ההצלחות והברכות יבקיעו לו בכל דרכיו מחלונות הרקיע סביב לו: