ואינן צריכין הכשר
לא הכשר מים ולא הכשר טומאה. ר"ל א"צ שיגע בהן טומאה. ואפ"ה מטמאין לאוכלין טהורים שיגעו בהן. דמדסופן לטמא טומאה חמורה. שהאדם שנטמא מהן יטמא בגדים שלובש אז. דהרי גם נבלת עוף טהור אף שאינו מטמא במגע. אפ"ה בעודה בבית בליעתו של אדם נטמאו בגדים שעליו. להכי גם השתא מטמאה עכ"פ לאוכלין. אף שלא הוכשרה ולא נטמאה. ואת"ל נבלת בהמה טמאה ל"ל מחשבה. הרי נבלה היא. ובלא זה מטמאה לאוכלין טהורין. ומשני הש"ס [כריתות כ"א א']. כגון דאיכא פחות מכזית נבלה שאין עליו טומאה כלל. וצרפו לפחות מכביצה אוכלין שכבר הוכשרו ונטמאו ממקום אחר. להכי כי חישב על הפחות מכזית נבלה שיהיה לאוכל אדם. מצטרפת לטמא אחרים. דגם חצי זית מחשב סופו לטמא טומאה חמורה. כשיצרפנו לחצי זית אחר. והא דב' מיני אוכל מצטרפין לשיעור כביצה לטמא אחרים. דוקא בהדביקם יחד לגוש א' [כתוס' חולין קי"ח ב' ד"ה אין]. ולרבינו משל"מ [פ"ו מאוכלין ה"ג] בדבוקים רק קצת סגי אף שכשיגביה חבירו ינתק מחבירו. אפ"ה הוה חיבור. [ואין להקשות עכ"פ האיך מהני דביקתן יחד. הרי חיבורי אדם אינו חיבור [עיין לעיל פ"ב סי' מ']. נ"ל דזהו דוקא לענין שיתטמא האחד בשנטמא חבירו. או לענין להצטרף לכזית מת או נבלה. אבל לענין לצרף ב' חתיכות לשיעור כביצה לטמא טומאת אוכלין. כיון דכביצה טומאת אוכלין ילפינן לה בת"כ מדכתיב כל אוכל אשר יאכל דשיערו חכמים דהיינו כביצה [כרש"י פסחים ל"ג ב']. וא"כ כיון דמהא ילפינן משערינן בדרך אכילה. דהיינו בלעיסה. שאינו בולע גוש שלם. אלא דבלעיסה מודבק יחד קצת ברוק. ויהיה כביצה]:
לא הכשר מים ולא הכשר טומאה. ר"ל א"צ שיגע בהן טומאה. ואפ"ה מטמאין לאוכלין טהורים שיגעו בהן. דמדסופן לטמא טומאה חמורה. שהאדם שנטמא מהן יטמא בגדים שלובש אז. דהרי גם נבלת עוף טהור אף שאינו מטמא במגע. אפ"ה בעודה בבית בליעתו של אדם נטמאו בגדים שעליו. להכי גם השתא מטמאה עכ"פ לאוכלין. אף שלא הוכשרה ולא נטמאה. ואת"ל נבלת בהמה טמאה ל"ל מחשבה. הרי נבלה היא. ובלא זה מטמאה לאוכלין טהורין. ומשני הש"ס [כריתות כ"א א']. כגון דאיכא פחות מכזית נבלה שאין עליו טומאה כלל. וצרפו לפחות מכביצה אוכלין שכבר הוכשרו ונטמאו ממקום אחר. להכי כי חישב על הפחות מכזית נבלה שיהיה לאוכל אדם. מצטרפת לטמא אחרים. דגם חצי זית מחשב סופו לטמא טומאה חמורה. כשיצרפנו לחצי זית אחר. והא דב' מיני אוכל מצטרפין לשיעור כביצה לטמא אחרים. דוקא בהדביקם יחד לגוש א' [כתוס' חולין קי"ח ב' ד"ה אין]. ולרבינו משל"מ [פ"ו מאוכלין ה"ג] בדבוקים רק קצת סגי אף שכשיגביה חבירו ינתק מחבירו. אפ"ה הוה חיבור. [ואין להקשות עכ"פ האיך מהני דביקתן יחד. הרי חיבורי אדם אינו חיבור [עיין לעיל פ"ב סי' מ']. נ"ל דזהו דוקא לענין שיתטמא האחד בשנטמא חבירו. או לענין להצטרף לכזית מת או נבלה. אבל לענין לצרף ב' חתיכות לשיעור כביצה לטמא טומאת אוכלין. כיון דכביצה טומאת אוכלין ילפינן לה בת"כ מדכתיב כל אוכל אשר יאכל דשיערו חכמים דהיינו כביצה [כרש"י פסחים ל"ג ב']. וא"כ כיון דמהא ילפינן משערינן בדרך אכילה. דהיינו בלעיסה. שאינו בולע גוש שלם. אלא דבלעיסה מודבק יחד קצת ברוק. ויהיה כביצה]: