מלאכת שלמה על משנה שבועות · פרק 2 · משנה 3

נטמא בעזרה וכו'. ביד פ"ג דהלכות ביאת מקדש סי' כ"א עד סוף הפרק ובפי"א דהלכות שגגות סי' ג'. בפירוש רעז"ל ושיעור השתחואה כדי שיקרא אדם פסוק זה בישוב ויכרעו אפים וכו'. אמר המלקט ודלא כמ"ד הכא בגמרא מראש פסוק של ויכרעו דהיינו וכל ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' מעל הבית ויכרעו וגו':

והשתחוה וכו'. ירושלמי פ"ג דיומא ד' מ' ובפ' הוציאו לו דף מ"ב ובפ"ג דנזיר דף כ"ג והתם פ"ג דיומא איכא מ"ד דכדי ויכרעו אפים ארצה וישתחוו בלבד הוא דהוי שיעור שהייה ור' אבהו מוסיף עד והודות לה' כי טוב ור' מנא מוסיף עד כי לעולם חסדו ונראה דר' מנא ס"ל כסברא שהביא רעז"ל אבל סברא ראשונה דאיכא בגמרא כדכתיבנא ליתא בירושלמי והכי מוכח מכסף משנה פ"ג מהלכות ביאת מקדש:

או שבא לו בארוכה חייב. וראיתי שכתב הר"ר יהוסף ז"ל בא לו בארוכה אלעיל קאי וה"ק או שבא וכו' וכדומה לזה יש במסכת שבת פרק במה מדליקין המכבה את הנר וכו' אם בשביל החולה שישן שפירושו או בשביל החולה וכן במסכת גיטין פ"ג הביא גט ואבד ממנו מצאו בחפיסה אי בדלוסקמא אם הכירו שפירושו או שהכירו ע"כ. וק"ק אמאי לא תנא או שיצא לו בארוכה חייב ושמא אשמועינן אגב אורחיה דאפילו היתה יציאה דומיא דביאה כגון שפניו לפנים או שהיה מהלך עקב בצד גודל אפ"ה אם יצא דרך קצרה פטור ופי' רש"י ז"ל ושיעורין הללו הלכה למשה מסיני הם במי שנטמא בתוך העזרה ע"כ. פי' לפירושו ז"ל דר"ל אבל מי שנכנס לעזרה וכבר הוא טמא אע"פ שלא שהה כלל חייב דהא אפי' הכניס ידו למקדש מיחייב מלקות לריש לקיש כדאיתא ברפ"ג דזבחים אלא שמ"מ הרמב"ם ז"ל לא פסק בפ"ג דהלכות ביאת מקדש אלא שמכין אותו מכת מרדות אבל שיעור נראה דודאי לא בעי כך נלע"ד:

ובקצרה פטור. אמר רבא קצרה שאמרו אפילו עקב בצד גודל ואפילו כל היום כולו:

זו היא מ"ע שבמקדש. בגמרא בעי היכא קאי תנא דקתני זו היא ומשני התם בפ' שני דהוריות קאי דקתני התם אין חייבים על עשה וכו' וכן נמי איזוהי מ"ע שבנדה התם קאי ולהכי נקט נדה משום דמשכחת לה עשה דומיא דנטמא בעזרה באונס שהוא מוזהר לצאת כוון שהיה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי. וק"ק לע"ד דהתם נמי תני למ"ע וללא תעשה שבנדה: