תוספות רבי עקיבא איגר על משנה דמאי · פרק 7 · משנה 4

[אות עב] בהרע"ב ד"ה הלוקח. א"א לחללו. גם אם אפשר לחללו הא מ"מ א"י לשתותו בחילול בלא הפרשה כיון דאמר מה שאני עתיד להפריש ואם אינו בא לידי הפרשה בטל הקריאת שם למפרע. התוס' והר"ש:

[אות עג] בתוס' חדשים ד"ה תי"ט ועשרה מעשר. ותוס' כתבו בשם י"מ כו' חטה אחת. והר"ש כתב ע"ז ולא יתכן כלל דנהי דחטה אחת פוטרת הא מ"מ יכול להפריש כמו שירצה לתרומה רק שישייר מקצת כדאיתא בתרומות (פ"ה מ"ה):

[אות עד] בהרע"ב ד"ה מיחל ושותה. כו' אבל בדאוריית' א"ב. ואף לשיטת ר"ת שהעתקתי לעיל (פ"א מ"ו דפאה) דלוקח לאחר מירוח פטור מדאורייתא וכן דעת הרמב"ם (רפ"ה דמעשרות) מ"מ הכא מקרי שורש דאורייתא ופסקינן דאין ברירה. ועי' בתוס' בכורות (דף יא) ולפ"ז י"ל בישוב קושית התוי"ט בסמוך (מ"ה) דלמאי אצטריך תו הא שמעינן לה ממתני' הקודמת. י"ל דתנא ס"ל דגם בשורש דאורייתא יש ברירה אבל לא בדאורייתא גמור. ואשמעי' בלוקח יין דהוא דרבנן מחמת לקוח. וכן בתאנים שבביתו דהוי תרומת פירות. אבל ביין שבתוך ביתו באמת לא סמכי' על ברירה. ומש"ה נקט במתני' תאנים של טבל ולא נקט יין של טבל. דבזה באמת לא סמכינן על ברירה. ומיושב ג"כ קושיית התוס' בגיטין מדברי ר"מ בבכורות אשר רמז עליו התוי"ט כאן. דר"י לא ס"ל דיש ברירה רק בדרבנן אף דיש לו שורש דאורייתא. ואולם עדיין יקשה למה דאמרי' בעירובין (דף לז ע"ב) קסבר ר' יוסף מאן דלית ליה ברירה בדאוריי' גם בדרבנן אין ברירה. דאין סברא לחלק עד שמקשים מכח זה דר"ש אדר"ש א"כ מוכח דסבר ר"מ י"ב אפי' בדאורייתא ויקשה מההיא דבכורות. וצריכים לתירוצא דתוס' דגיטין אההיא דבכורות (ואפשר דסברת ר"י כר' ירמיה בבכורות בטעמא דר"מ דזיל הכא קמדחי) ולפ"ז יקשה לר"י אמאי נקט במתני' תאנים של טבל ולא נקט יין של טבל כדקתני במתני' הקדום הלוקח יין והוי רבותא טפי דאפי' בדאורייתא יש ברירה: