תוספות רבי עקיבא איגר על משנה דמאי · פרק 7 · משנה 2

[אות עא] בתי"ט ד"ה שאני עתיד לשייר. ומסיים הר"ש. קיצר בהעתקתו. וקו' הר"ש בנויה על הירושלמי שהקשה אההיא דמעכשיו לכשאשתה ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת. אר"א משייר כ"ש חולין כההיא דתנינן מטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה. ולא דמיא תמן טמאה לצורך טהורה הכא חולין לצורך טמאה עם יציאתו מהכוס הוא קדוש ע"ז כתב הר"ש וקשה ע"ז הא ע"כ מעכשיו קדשה דאל"כ נמצא שותה טבלים למפרע כדאמר מעיקרא עכ"ל. כוונת הר"ש דמה מהני דעם יציאתו הוא קדוש דהיינו ע"כ דהקדושה מתחיל רק אחר יציאתו מהכוס ששפכו למקום אחר דאם איתא למפרע קדוש הא טלטל למפרע ת"ט וע"ז הקשה הר"ש דהא באמת ע"כ למפרע קדוש ומדין ברירה דאל"כ הא שותה טבלים למפרע. וא"כ למפרע הוי טלטול מוקצה. ועל דברי הירושלמי אלו קשה לי הא מבואר בש"ע או"ח (סי' ש"ח ס"ג) דאם כבר המוקצה בידו מותר לטלטלו למקום שהוא רוצה. וא"כ מה צריך לשייר כ"ש חולין הא בתחלת שתייתו בהיתר נטלו ואח"כ כבר הוא בידו ומותר לטלטלו ולהניחו במקום שירצה. ואף לדעת אבן העוזר (סי' רס"ו) דלא שרי זה אלא בכלי שמלאכתו לאיסור כיון דבלא"ה יש לו היתר לצורך גופו ומקומו אבל במוקצה גמור לא. מ"מ הא הכא לכאורה לא נעשה הכוס בסיס דהא בה"ש לא היה היין בתוכו כדקתני מזגו לו את הכוס וגם אם היה בו בה"ש היה בסיס גם להחולין. ואף להפוסקים דבשבת נעשה ג"כ בסיס. הא א"י לעשות בסיס כלי של חבירו כמ"ש המג"א (סס"י ש"ט) והכא הא הכוס של ע"ה. וא"כ כיון דלא הוי בסיס יש לו היתר לטלטל לצורך מקומו וממילא מהני התירא דכבר הוא בידו (וכמ"ש הראב"ד בעצמו לענין שכח מעות בכיס ע"ש) וצ"ע: