[אות נא] בר"ב ד"ה בולל. יש בלילה בדבר היבש. והרא"ש כתב א"נ בדמאי הקילו עיי"ש. וכן הוא בירושלמי. אבל בודאי טבל אף דתרומת פירות דרבנן אין מקילין לומר שיש בילה. ורק בדמאי דקיל הקילו. וזה ליכא למימר דמש"ה הקילו דהוי תרתי דרבנן תרומת פירות וגם דמאי. דהא משמע דבפרוסת פת הטעם משום דאין נבללין אבל אילו היה נבלל היה מותר אף דתרומות פת דאורייתא. וע"כ דמשום דמאי לחוד וכ"כ בטורי אבן ר"ה (דף יג ע"ב ד"ה כיצד):
בתי"ט ד"ה אבל בזמן וכו'. וחיישינן שמא. הלח"מ כתב לפרש דבזמן שמתנה מרובה היינו שיש לו הרבה לא הטריחו לעשר מכל אחד. אבל בזמן שמתנה מועטת ונקל לעשר מכל אחד ואחד צריך להפריש וזהו פי' הירושלמי. דאיתא התם בדמאי התירו לומר דיש בלילה דתנא ר"י אומר בזמן שמתנה מרובה וכו' והיינו מדמחלק בין מרובה למועט ע"כ הטעם דמקולי דמאי ולא הקילו רק במרובה עי"ש:
בתי"ט ד"ה אבל בזמן וכו'. וחיישינן שמא. הלח"מ כתב לפרש דבזמן שמתנה מרובה היינו שיש לו הרבה לא הטריחו לעשר מכל אחד. אבל בזמן שמתנה מועטת ונקל לעשר מכל אחד ואחד צריך להפריש וזהו פי' הירושלמי. דאיתא התם בדמאי התירו לומר דיש בלילה דתנא ר"י אומר בזמן שמתנה מרובה וכו' והיינו מדמחלק בין מרובה למועט ע"כ הטעם דמקולי דמאי ולא הקילו רק במרובה עי"ש: