תוי"ט ד"ה והמנורה בסופו. ומיהו להרמב"ם כו' דאיהו ס"ל דבגדים שנגעו במת כו' אינן כמת לטמא באהל ובמשא. עמש"כ בס"ד בחולין (עא ב') דגם רש"י בשיטתו זאת ובזה ינצל מקושיות התוס' עליו שם בד"ה כי ומה שקשה לשיטתם מהגמ' דשם. וראיתי בכ"מ שכתב על מש"כ הרמב"ם שם שאין מטמאין באהל. דמתני' היא כדבסמוך. וכוונתו על המשנה דספט"ו לקמן שמביא שם בסופו. ותמוה דשם איירי באדם כמבואר שם. ומה שתמה שם על הרמב"ן ממתני' דריש כלים. ג"כ אישתמיטתיה פירוש הר"ש והרע"ב שם דמוקי לה באדם ט"מ. וזה כבר כתבתי בנזיר (נג ב') ע"ש:
קריאה במקור
רש״ש על משנה אהלות · פרק 11 · משנה 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c75d82ce53aac576151d07cedf29d27b733d9d68d157a0bf38b6d448ca655f11