תוספות רבי עקיבא איגר על משנה יבמות · פרק 10 · משנה 4

[אות פג] בהרע"ב ד"ה ר"י אומר. אשת גיסו אסורה על גיסו. והא דקתני אם מתה ראשונה מותר בשנייה זה מיירי ע"כ בפנויה דאילו בנשואה כיון דאסורה לבעלה מקנסא דהוי כזינתה במזיד אסורה גם לדידיה. תוס' (דצ"ד ב' ד"ה אשת גיסו):

[אות פד] בא"ד דהויא אחות גרושתו. ואף בגיסתו פנויה אסורה אשתו מה"ט. דמ"ה גיסתו צריכה גט שלא יאמרו תנאי היה בקידושין:

[אות פה] תוי"ט ד"ה רי"א. וכתב עוד ולת"ק. וא"כ פליגי בתרתי. הא' דלת"ק בכל ענין אשת גיסו אסורה לבעלה. אף היכי דל"צ גט. ולר"י אינה אסורה אלא היכא דצריכה גט דהוי כמחזיר גרושתו. הב'. דלת"ק אף ארוסתו וגיסו ל"צ גט. דל"ש שיאמרו גירש דהא אף בגירש אסורה לו משום אחות אשתו. ולא חיישינן שיאמרו תנאי היה בקידושין. ולר"י בארוסתו וגיסו צריכה גט. והא דפסיקא לי' להש"ס כן ולא אמרי' דלכ"ע היכא דל"צ גט אין אשת גיסו אסורה לבעלה. ופליגי רק בחדא בארוסתו וגיסו אם צריכה גט היינו מדאיירי ת"ק בשריותו באשתו ובאשת גיסו לא מיירי ש"מ דאשת גיסו אסורה לבעלה אף היכא דל"צ גט. תוס' (צ"ה ע"ב ד"ה וקאמר ת"ק). ובגמ' אר"י אמר שמואל הלכה כר"י מקשה עליה מדקאמר שמואל דיבמה אינה כאשת איש ומיירי בקדשה אחיו. אלמא דלא חייש שמואל שיאמרו תנאי היה בקדושין. ומשני דשמואל אדר' אמי קאי דלדידיה אפי' באשתו וגיסו נמי פוסל ר"י דלא איירי בהנאה כלל. ותמהני טובא. הא לשינוי' דר"א מוכח דלת"ק אף דלא בעי גיטא. מדשרי באשתו דמכל מקום אסורה לגיסו. ומוכח דאף בלא טעמא דמחזיר גרושתו אסורה דהו"ל למידק והוי כזינתה. והא בזה לא מצינו דפליג ר"י אלא דמוסיף דעפ"י בית דין דאסורה לגיסו גם אשתו אסורה לו. אי מטעם כיון דביאתו עשאה פעולה לפסול לאחרים. אי מטעם דנקט רש"י בהאי דמשנינן דלמא אדר"א. דטעמא דר"י דצריכא גט אילו בא גיסו לבד. וא"כ הוא מוסיף דאפילו גט בעי ואסורה אשתו. אבל בזה היסוד דאף בלא גט אסורה לראשון מחמת זונה לא מצינו דפליג ר"י. וא"כ תיקשי איך מתיר שמואל אותה ליבם. ואף לרב תיקשי דבנשאה הראשון מודה. ותיפוק ליה דאסורה מטעם זונה דהו"ל למידק וצע"ג. וד' יחנני וילמדני: