תוספות רבי עקיבא איגר על משנה יבמות · פרק 8 · משנה 3

[אות עד] בהרע"ב ד"ה ואם לדין. יש תשובה להשיב. תמוה לי דבסוגיא לא מפרש כן וגם מ"ש התי"ט דהא דאר"ש לא כי היינו דהיה להם להקדים נשים. ג"ז לא נתפרש הכי בסוגיא ואדרבא הרי בברייתא קתני דר"ש יליף עיקרא דמלתא דעמון ומואב הנקבות מותרות משום דרכו של איש לקדם. אבל בפירושא דמתני' מבואר בסוגיא דהא דלדין יש תשובה היינו דעריות יוכיחו שלא אסר להם אלא עד ג' דורות (בת בתו) וא' זכרים וא' נקבות אסורים. ואי דפרכת מה לעריות שכן כרת. ממזר יוכיח. ואי דמה לממזר שאיסורו איסור עולם עריות יוכיח ואי דמה להנך שכן יש בהם צד כרת חלל יוכיח והיינו דס"ל כראב"י דיש חלל מחייבי עשה. אבל ר"ש אמר לא כי היינו לדידי לא ס"ל כראב"י דליכא חלל מח"ע וממילא איכא למיפרך מה להנך שכן ח"ל. לדידכו דס"ל כראב"י הלכה אני אומר:

[אות עה] תוי"ט ד"ה אחד זכרים וכו'. אפילו נקיבה. ר' יהודה לשיטתי' דקהל גרים אקרו קהל. לא סגי ליה בלא"ה דא"א דנקיבות שריין לאלתר הרי אקרו קהל ואסורות למצרי ובמה יטהרו ויבאו לידי דור שלישי גמרא ורש"י. וא"ת ישא שתוקית דבקהל ספק יבא. י"ל דממזרת דלא אפשר אלא באיסור חשיב דאי. ודאי לא כתב קרא. תוס' (ריש דף ע"ח). ותמהני הא ר' יהודה ס"ל דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כמ"ש תוס' לעיל (דף ט"ו ב' ד"ה מה לאלמנה. ובדף מ"ז א' ד"ה נאמן אתה). וכיון דבגוי הבא על ב"י ליכא אסורא דאורייתא כמ"ש התוס' לעיל (דף ט"ז ע"ב). א"כ משכחת שתוקי שלא ע"י דאי. וכגון דנולד ספק בן ט' לראשון מגוי או בן ז' משני מישראל וא"ת קושיא זו תיקשי גם על הגמרא דמקשה והרי ממזר דהוי דאי. והרי מרא דשמעתא הוא ר' יוחנן והוא סובר דגוי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר כדאיתא לעיל (ד' מ"ה א'). וא"כ משכחת ממזר בלא דאי. י"ל דהכי פריך בגמרא והרי ממזר לרשב"י דסובר שם דכותי כו' הולד כשר ולדידיה ע"כ כתיב בממזר דאי. וא"כ מנ"ל לר' יוחנן דר"י אינו סובר ג"כ דכתב קרא דאי כמו דס' רשב"י מיהו קושיא ראשונה קשה טובא. הבינני ד' ולמדני: