תוספות רבי עקיבא איגר על משנה יבמות · פרק 6 · משנה 4

[אות סה] במשנה ונתמנה להיות כ"ג. אבל כ"ג שקידש קטנה ובגרה תחתיו לא יכנוס דאשתני גופה. גמ':

[אות סו] תוי"ט ד"ה בין אלמנה. אלמנה מגרושה. כי היכי דלא נילף בגז"ש אלמנה אלמנה מתמר דכתיב שבי אלמנה דמיירי מן הנשואים. וכתב תוס' וא"ת אדרבא נילף גרושה דומיא דאלמנה דדוקא מנשואים וי"ל דלחומרא מקשינן. וכ"כ הרשב"א וקשה לי הא קושייתם היה דבתחלה נילף גז"ש אלמנה אלמנה מתמר דהיא מן הנשואין ואחר כך נילף בהיקשא גרושה מאלמנה דג"כ מן הנשואין וא"כ מה תירצו דלחומרא מקשינן דזהו שייך אם הברירה להקיש לזה או לזה אבל הכא מכח גז"ש דאלמנה מוכח דמקשי' גרושה לאלמנה דבהיפוך יתבטל הגז"ש דאלמנה וא"כ יש לקיים שניהם הגז"ש וההיקש וצע"ג:

[אות סז] בתוי"ט ד"ה חולץ. דס"ד משום בזיון. לא ידעתי הא בלא"ה הוי חידוש גדול בחולץ דאע"ג דמדאורייתא א"ע ליבום דאין עשה דוחה לל"ת ועשה מ"מ עולה לחליצה דילפי' לה מיתורא דיבמתו כמו שהעתקתי (לעיל פ"ב מ"ד בגליון) בשם תוס' וכיון דצריך קרא לזה פשיטא דצריך התנא להשמיענו דין זה. ואולי דבאו לתרץ דאמאי נקט אלמנה לכ"ג לנקוט חייבי עשה דמצרי ואדומי דג"כ מה"ת א"ע ליבום דאין עשה דוחה עשה. ואולם ברמב"ם (פ"ו ה"י מיבום) מבואר דאפי' ביבמה שהיא בעשה מתייבמת מה"ת. וצ"ל כיון דהוא לאו הבא מכלל עשה והעשה בדרך שלא יעשה כן ליקח מצרי ואדומי תוך ג' דורות הוי כמו לאו דעלמא ועשה דחי לה, וכן מצאתי מפורש בשיטה מקובצת כתובות (דף מ' ד"ה וזה לשון הרשב"א). וא"כ שפיר נקט מתני' בדקדוק הדין באלמנה מן הנשואים דאף דמדאורייתא א"ע ליבום מ"מ עולה לחליצה. וברש"י יבמות (דף פ"ד ע"א בד"ה והא כולה פרקין וכו') דנפקא לן בפ"ב מועלתה יבמתו השערה. ותמיה לי מה נקט הס"ד. הא למסקנא מסקינן דמותרת ליבום מה"ת דאתי עשה ודחי ל"ת. רק דמדרבנן אסורה אטו ביאה שנייה וצ"ע: