תוספות רבי עקיבא איגר על משנה יבמות · פרק 11 · משנה 7

[אות צא] במשנה אינו יורש אותם. דעת המהרש"א במסכתין (דף ל"ז ע"ב) דדוקא כשיש להם בנים דהם ודאי יורשים והוא ספק אבל אם אין להם בנים רק אחים בזה הוא טוען שמא אני הבן ואין לכם כלום בזה הדין שיחלוקו עיי"ש. אבל בחי' הרמב"ן שם מבואר דגם בכה"ג אינו יורש כיון דהם ודאי קרובים והוא ספק קרוב עיי"ש. ולענ"ד ראיה להרמב"ן מסוגיא דקידושין (דף ס' ע"ב). אמר לה הר"ז גיטיך ע"מ שתתן לי ר' זוז וכו' או לא' מקרוביו. לכאורה תמוה הא נתינתה לקיים הגט לפטור מיבם וכיון דיש אח מה מהני שתתן לקרוביו. הא צריכה ליתן ליורשיו דהוא האח אח"כ ראיתי בחי' הריטב"א שטרח הרבה לתרץ ולפי שיטת הרמב"ן ניחא. די"ל דזה היבם הוא ספק בן ט' לראשון ואינו אחיו. או ז' לאחרון והוא אחיו וזקוקה לו ליבום מספק (ובענין שזה המת אינו אחיו מן האם דמותר להספק ליבם אותה בממנ"פ) ובזה הב"ד פוסקים דהיורש הוא קרובו ודאי. ואם נותנתה לו מקיימת התנאי. דאף אם קמי' שמיא גליא שהוא אחיו. מ"מ לי וליורשו. היינו למי שהב"ד מחזיקים אותו ליורש על נכסים וצריכה דוקא ליתנם. דאם ניתנת לאחיו הזה אינה פטורה מיבום. דשמא הוא אחיו. ומ"מ לא קיימא התנאי כיון דלענין ירושה אין הב"ד מחזיקים אותו ליורש ונכון בעזה"י. ולפ"ז מחוזק יותר תירוצא דתוס' שם ד"ה אבל וכו' דמשמע ליה זקוקה ליבם דמתייבמת אם תרצה. וזה דחוק דבלא נתנה מחיים כיון דגם אם תתן לא משתריא לשוק משום ספק דשמא לאו כמעכשיו. וממילא אם ניחא לה ביבום יותר מחליצה באמת אינה נותנת לו ומותרת להתייבם. ולפי הנ"ל י"ל כך כיון דרשב"ג דנקט לא' מקרוביו היינו בגוונא הנ"ל דהיבם הוא ספק אחיו. ואם איתא דת"ק סבר ג"כ לי ואפי' ליורשי אלא דס"ל דשמא ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי. א"כ בההיא דלא' מקרוביו ג"כ לת"ק יהא מהני לפטרה מחליצה משום ס"ס דאינו אחיו ואינה זקוקה לו. ואת"ל דהוא אחיו שמא כאומר מעכשיו דמי. וק"ל: