תוספות רבי עקיבא איגר על משנה סוכה · פרק 3 · משנה 8

[אות כו] בתי"ט ד"ה ר"מ. א"צ אגד לית ביה משום בל תוסיף. עיין בתוס' בסוגיין (דף ל"א ע"ב) שהעלו דאף לרבנן הוי בב"ת וההיא דסנהדרין דאמרינן האי לחודיה קאי היינו לענין שאינו מגרע המצוה מכח ההוספה והא דאגדיה הלולב שלא במינו היינו משום דאין זה כדרך גדילתו ומינים שבלולב בעינן כדרך גדילתן. אבל לר"י דצריך אגד יש לחשוב כמוסיף באגודתו דכל אגודה אינו כדרך גדילתו. ועיין בהר"ן והרא"ש דס"ל דאף דרך גדילתו אם מוסיף לנוי בעלמא לא הוי כמוסיף. והטעם כתב הרא"ש וז"ל ואע"ג דבזמנו לא בעי כוונה לבל תוסיף היינו בסתם. אבל אם כיון לנוי אפילו כדרך גדילתו לא הוי בב"ת (ונ"ל דהסברא כמ"ש הר"ן (בפ"ג דר"ה) דאף למ"ד דמצות א"צ כוונה מ"מ כל שמכוין שלא לצאת אינו יוצא.) (וכן מבואר בתוספות (בפרקין דף ל"ט) ד"ה עובר לעשייתן ע"ש) וכיון דלענין לצאת לא יצא מש"ה ליכא בל תוסיף כמו דמדמה הש"ס (ספ"ג דר"ה) להדיא. והר"ן כתב הטעם וז"ל כיון דלרבנן דל"צ אגד ליכא למיחש משום ב"ת מדרבנן כל לנאותו לא גזרו עכ"ל. נ"ל שהר"ן מפרש ההיא דסנהדרין דהאי לחודיה קאי כפשטא דליכא ב"ת כלל מדאורייתא וההיא דשמעתין דמשמע דהוי בב"ת היינו מדרבנן ולק"מ קושית תוספות: