תוספות רבי עקיבא איגר על משנה סוכה · פרק 3 · משנה 1

[אות טו] לולב הגזול. ואף שאול פסול דבעי' לכם. והא דקתני גזול משום דהוי מילתא דפסיקא דפסול ג"כ בי"ט ב' משום מצוה הבאה בעבירה. ודעת תוס' דבגבולים ביום א' ובמקדש כל ז' שוו להדדי וכל הפסולים שבגבולים ביום א' פסולים ג"כ במקדש כל ז' אלא דבגבולים בשאר הימים דהוי רק לזכר למקדש במלתא דתליא בעיקר הלקיחה דהיינו ד' מינים. וכן ביבש משום הידור מצוה פסלוהו חז"ל, אבל חסר ושאול לא פסלוהו. וגזול פסולה משום מה"ב. והרמב"ן ס"ל דשאול כשר במקדש באינך יומי אבל אינך פסולים דהמה בגוף האתרוג פסול במקדש כל ז' מדאורייתא. אבל בגבולין יבש וכל הפסולים כשר באינך יומי זולת גזול משום מה"ב. וכן הפסולי' משום דבציר להו שיעורא או כתותי מיכתת שיעורי' או דהוא מין אחר עיי"ש:

[אות טז] בתי"ט ד"ה הגזול. ומדברי הר"ב למדתי שנויא אחרינא. ולענ"ד עדיין צריכים אנו לתירוץ התוס' דהא ביו"ט ב' כשר אשירה דעו"ג אף קודם ביטול לדעת רוב הפוסקים דכיון דאפשר בביטול ל"א כתותי מכתת שיעוריה ובזה יקשה דמ"מ לפסול משום מה"ב אלא ע"כ כתירוצם דתוספות ומה"ט קשה לי באמת על תוס' דנקטו קושייתם דלמ"ל טעם דכתותי תיפוק ליה משום מה"ב דזה ליכא קושי' כ"כ די"ל דצריך לטעם דכתותי לשמואל דלא ס"ל מה"ב עכ"פ ביו"ט ב' והו"ל למנקט קושייתם בחזקה יותר לדינא דאמאי אשירה דעו"ג קודם ביטול כשר לרוב הפוסקים בי"ט ב' הא הוי מה"ב. וזה יש ליישב בקל. אבל תמוה לי יותר למה דהיה ס"ל בקושייתם דאשירה מקרי מה"ב היה להם לאלם קושייתם דלמ"ל קרא לאסור נעבד לגבוה תיפוק ליה משום מה"ב וצ"ע. גם לפי מ"ש תוס' דהא דאמרי' באשירה דמשה דכתותי מכתת שיעוריה הך טעמא לא אצטריך רק ליו"ט ב' דבי"ט א' בלא"ה פסול דלא מקרי לכם כיון דאין בו דין ממון והעתיק דבריהם התוי"ט בדיבור הסמוך. והיינו ע"כ ליו"ט ב' בגבולין לשיטתייהו דתוס' דס"ל דפסולה דבעי' לכם שייך ג"כ מה"ת בי"ט ב' במקדש וכיון דטעמא דכתותי ממילא מיירי רק בי"ט ב' בגבולין דהוא דרבנן בזה יקשה תיפוק ליה משום מה"ב. דל"ש לתרץ דנקט יותר פסולי דאורייתא דכתותי שיעוריה דהא בלא"ה מיירי רק בדרבנן:

[אות יז] בא"ד קרא דדברי קבלה הוא כו'. עדיין יקשה לרבא דיליף בב"ק דיאוש ל"ק מדכתיב קרבנו ולא הגזול דמיירי אחר יאוש והרי מ"מ הוי יאוש ושינוי השם וע"כ הטעם משום מה"ב כמ"ש תוספ' שם. וא"כ הוי דאורייתא ויקשה דלמ"ל קרא דלכם. ובתוספות (סוכה דף ט') כתב לתרץ דמה"ב הוא דרבנן וקרא דקרבנו היינו דלהקרבה שבשעת הקדישו יהיה שלו דבזה ל"צ לדברי התי"ט דקרא דדברי קבלה הוא דהא באמת בקרבן מדאורייתא פסול. אלא דבשאר מצות הוא דרבנן:

[אות יח] בהרע"ב ד"ה של אשירה. אילן הנעבד. מדסתם לה הרע"ב ולא מפרש דאשירה היא של ישראל נראה דס"ל כדעת ר"ת שכתבו תוספות בשמו דאף ע"ז של עו"ג כ"ז שלא נתבטל אמרי' ביה כתותי מכתת שיעוריה אלא שמ"ש תוס' דמ"מ מתני' ע"כ מיירי באשירה דמשה. דבשל עו"ג כבר נתבטל בקציצת הלולב. בזה י"ל דלא ס"ל להרע"ב כן דהא אפשר שהישראל קצצו וביטול ע"י ישראל לא מהני כדאמרינן במסכת ע"ז דגזרי' דלמא מגבה לה והדר מבטל לה. והא דמוקי הש"ס באשירה דמשה ולא מוקי בעו"ג וקודם ביטול י"ל משום דבאמת מתני' בהכי מיירי כדאמרינן עלה בש"ס דיקא נמי דקתני דומיא דעיר הנדחת (דלא מהני לה ביטול) וכמ"ש תוס' שם מקודם עיי"ש:

[אות יט] בהרע"ב ד"ה כל לולב. וטפח יותר. הא דלא קתני סתם דלולב בעי ד' טפחים. היינו דאם ההדס וערבה גבוהים הרבה צריך שיהא שדרו של לולב למעלה מהן טפח כדי לנענע. הר"ן: