משנת ארץ ישראל על משנה ראש השנה · פרק 2 · משנה 3

כיצד משיאים משואות – עד עכשיו עסקה המשנה בהלכה, ומכאן היא עוברת לתיאור ההווי בימי הבית. הדבר רגיל במשנה, ולעתים קרובות המשנה עוברת אגב הלכה זו או אחרת לתיאור סדרי הביצוע של אותה הלכה בימי בית שני ולהווי במקדש. במסכת פסחים מצויות משניות דומות רבות וכן במסכתות סוכה, יומא, בכורים ומסכתות נוספות.

מביאין כלונסות – עצים ארוכים, שלארז ארוכים⁸הערוך גרס "ארנים" כמו במשנת פרה פ"ג מ"ח, וראו פליקס, עצי בשמים, עמ' 159. העדויות לנוסח זה הן מספרות הגאונים בלבד (אוצר הגאונים לראש השנה, עמ' 46). פליקס מביא בהקשר זה את פירוש הגאונים לטהרות (אפשטיין, פירוש הגאונים, עמ' 104), אבל שם מתפרשת משנת פרה פ"ג מ"ח ולא משנת ראש השנה. – בכתב יד קופמן המילית "של" לעתים מחוברת למילה שלאחריה ולעתים נפרדת ממנה. עץ הארז אינו גדל בארץ ישראל אלא רק ביער הלבנון; עצי הארז נחשבו לעצי בנייה מעולים, והיער היה רכוש של הקיסר וממנו סיפקו עצי בנייה לכל המזרח התיכון . בחפירות בארץ מצאו בשרידי בתים קדומים עצי ארז ששימשו לבנייה, בייחוד ידועים עצי הארז ששימשו בתקרת המסגד הגדול שנבנה במאה השביעית על הר הבית. הבחירה בעצי הארז נבעה ככל הנראה מאורכם, דבר שאפשר אבוקה גבוהה ביותר, וקנים ועצי שמן – עץ הארז היה לב האבוקה, אך נדרשו חומרים נוספים, דליקים יותר, כדי להבעיר את העץ ולהוות אבוקה בולטת. הקנה הוא צמח ביצות שקליפתו דקה והוא בוער בחזקה. עץ השמן נזכר במקרא (מלכים א ו כג ועוד), ואינו נזכר בשמו זה בספרות חז"ל. באופן טבעי היו שזיהו אותו עם הזית, וכך תורגם השם בתרגום יונתן. הזית אמנם מניב שמן, אך אינו מתאים לאבוקה. אמנם הזית בוער לאט כמו הארז, אך אין לו יתרון על הארז. במשנת תמיד מופיעים העצים המועדפים למערכת האש על המזבח ונזכרים הזית והגפן התאנה, האגוז ועץ השמן (פ"ב מ"ג). אם כן עץ השמן אינו הזית, והוא מופיע כעץ בעירה טוב. יתר על כן, בנוסח העברי של בן סירא הכהן הגדול נמשל "כעץ זית מלא גרגר וכעץ שמן מרוה ענף"⁹בן סירה העברי (מהדורת סגל), נ י. . פליקס מזהה את עץ השמן עם האורן, וליתר דיוק עם אורן הסלע¹⁰פליקס, עולם הצומח, עמ' 88; עצי פרי, עמ' 160, ונרחיב בכך בפירושנו לפ"ג מ"ח. (איור 69). לעץ יש ענפים שיכלו לשמש סכך (נחמיה ח טו), ועשו ממנו דלתות (מלכים א ו כג; שם לא לד). הירושלמי מפרש שעץ השמן הוא דדנים (נח ע"א), הוא δαδίον (דדיון) שמובנו ביוונית אורן, ובהשאלה גם אבוקה. הבבלי מפרש "אפרסמא” (כג ע"א)¹¹הבבלי והירושלמי מסבירים מהו העץ כיוון שבימיהם כבר לא היה שם זה מוכר. ; מובן שאין הכוונה לאפרסמון שהיה עץ יקר ונדיר וגדל רק באזור יריחו, אלא זהו שם כללי לעצים בעלי שרף, ושוב הזיהוי מתאים לאורן. האורן מתאים אפוא לבעירה ולעשיית דלתות. יש הרואים באורן נטע זר בנוף הארץ-ישראלי. מסתבר שהוא מוכר בארץ, אך בתקופת המשנה כבר היה נדיר, ובתקופת התלמוד נעלם מהנוף. היעלמותו קשורה עם האינטנסיפיקציה של החקלאות ההררית, תהליך שבו הוחלפו גידולי הסרק בעצי פרי למאכל.

הארז הוא למעשה שם כללי שכולל בתוכו מינים מספר (ארבעה, שבעה או עשרה מינים): "אמר רב יהודה: ארבעה מיני ארזים הן: ארז, קתרום, עץ שמן, וברוש. קתרום, אמר רב: אדרא. דבי רבי שילא אמרי: מבליגא, ואמרי לה: זו גולמיש. ופליגא דרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר 'אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו', ארז – ארזא, שטה – תורניתא, הדס – אסא, עץ שמן – אפרסמא, ברוש – ברתא, תדהר – שאגא, תאשור – שוריבנא. הני שבעה הוו! כי אתא רב דימי אמר: הוסיפו עליהם אלונים, אלמונים, אלמוגין. אלונים – בוטמי, אלמונים – בלוטי, אלמוגין – כסיתא. איכא דאמרי: ארונים, ערמונים, אלמוגין. ארונים – ערי, ערמונים – דולבי, אלמוגין – כסיתא" (בבלי, כג ע"א). לפנינו סדרת זיהויים וניכרת מסורת ספרותית של תרגום השמות המקראיים לארמית בת זמנם, אך גם ניכר שלא הייתה מסורת תרגום אחידה¹²נראה שהייתה מסורת של תרגום המשניות לארמית, ובמקרה זה גם של תרגום מימרות תנאיות שאינן משניות. ראו גם הפירוש לכלאים פ"א מ"א ואילך. . לא נעסוק כאן בזיהוי השמות, ומבחינת המשנה נסתפק בכך שהתביעה היא לאחד ממיני הארזים, או לעץ השמן, שגם אותו זיהינו כאחד ממיני הארז.

בפירושנו לפרה פ"ג מ"ח נסקור את רשימת העצים המשמשים לשרפת פרה אדומה, להבערת האש על המזבח ולהבערת המשואות. נראה שהרשימה מופיעה גם בספרות החיצונית, והיא כנראה לא רק רשימה טכנית, אלא רשימה של עצים שהשימוש בהם הוא טקסי.

ונעורת שלפשתן – הפשתן מוכר בנוף הארץ כבר בתקופת המקרא, אך הפך לנפוץ ולמרכיב מרכזי בחקלאות הארץ רק במאה השנייה. הפשתן הוא גבעול שאורכו 120-80 ס"מ, ויש בו סיב ארוך העטוף בקליפה תאית. בתהליך העיבוד מפרקים ומקלפים את התאית ומשתמשים בסיב כחומר לאריגה. התאית המקולפת היא הנעורת, והיא חומר בעירה מהיר המפיק אש נמוכה כמו קש.

וכורך במשיחה – את כל החומרים הללו אגדו בעזרת חבל סביב הגזע של הארז, ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור – הארז משמש כלפיד ארוך, וסביבו חומרים בעירים יותר כדי שהאש תיאחז בעץ, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד – את האבוקה מזיזים מצד לצד כדי שהצופים מרחוק יבחינו באבוקה ויבדילו בינה לבין סתם מדורה ובינה לבין כוכב מקרי (איור 70)¹³כך בירו', נח ע"א. .

עד שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר השיני – מהצד השני צופים באיתות ומגיבים באיתות נגדי, וכן בראש ההר השלישי – כפי שנאמר בסוף המשנה הבאה, הצופים היו מגיבים בהדלקת אבוקות נוספות. המשנה מונה אמנם סדרת תחנות איתות, אך כל מי שראה והבחין באיתות הגיב בהדלקת אבוקה, וכל האזור התמלא באבוקות.

למשואות נועד כמובן תפקיד בהעברת הבשורה, אבל מעבר לכך היה זה מעמד בפני עצמו, שהייתה בו שמחה ציבורית רבה וחגיגה עממית, ונרחיב בכך בסוף המשנה הבאה.