משנת ארץ ישראל על משנה ראש השנה · מבוא · מיקום 13

הצעת סדר המסכת כפי שהצענו פותרת את כל הבעיות שהעלו אפשטיין ואלבק¹⁴⁵אפשטיין, מבואות, עמ' 366-365; אלבק, פירוש המשנה, עמ' 308. .

עם זאת, וולפיש צודק בהצביעו על סיומי הפרקים כבעלי תבנית מקבילית¹⁴⁶וולפיש, עריכת המשנה, עמ' 15 ואילך. וולפיש משווה את שני הפרקים א-ב ומציג מקבילות נוספות הנראות לנו כמאולצות, ואילו אנו מציגים אותם כקבצים. המעיין בדברי וולפיש יראה גם את ההבדל בינינו לבינו בעיקר במסקנות הממצאים, ובניתוח המסר הספרותי הטמון בהם. :

נמצאנו למדים שאכן במשנה משולבים מקורות השונים זה מזה באופיים, האחד הלכתי-טכני והאחר סיפורי, כל אחד בעל מסר אידאולוגי שונה. אך העורך שילב אותם יחדיו בתבנית סגנונית מאחדת. אין להסיק מכאן שאין במשנה רבדים, אלא שהעורך עמל על תבנית סגנונית מקיפה.

החלק השני של המסכת (חטיבה שנייה) עוסק בדיני ראש השנה, בתקיעה ובתפילת החג. גם כאן סיום הפרקים דומה¹⁴⁷וולפיש, עריכת המשנה, עמ' 15 ואילך. . פרק ג מסתיים במילים "אין מוציאין את הרבים ידי חובתם", ופרק ד במילים "אינו מוציא את הרבים ידי חובתם". גם בחטיבה זו שני קבצים עיקריים, האחד עוסק בתקיעה (פ"ג מ"א-מ"ה) והאחר בתפילה. בין שני הקבצים נמצא קובץ תקנותיו של רבן יוחנן בן זכאי, המתחיל בעניין התקיעה ומסיים בתקנה אחרת שיש לה השלכות על תפילות היום השני. הקובץ הראשון מסתיים בדרשה חגיגית (פ"ג מ"ח), ואחרי הסיום בפרט כלשהו המסתיים במילים "אין מוציאין את הרבים...". הקובץ השני מסתיים בדבר הלכה ובמשפט "אינו מוציא את הרבים...". קיים דמיון מסוים במבנה שתי החטיבות בכך שביניהן יש קובץ המפריד בין שני קבצי המשנה, אך בשני המקרים הוא קשור, פעם למה שלפניו ופעם למה שלפניו ולאחריו כאחד.