משנת ארץ ישראל על משנה ראש השנה · מבוא · מיקום 12

משנת ראש השנה מתחילה בדיני קידוש החודש, אך פותחת בחודשים שהם מיוחדים ומהווים "ראשי שנים" (מ"א-מ"ב). ממשנה ג ואילך המשנה עוסקת בקידוש החודש. היא מתחילה בסוף, כיצד מודיעים על קידוש החודש, ועוברת להתנהלות העדים (מ"ה-מ"ז), עדים כשרים ופסולים (מ"ז-מ"ח) ובתמיכה שהעדים מקבלים (פ"א מ"ט - פ"ב מ"א). מהמשנה השנייה בפרק ב המשנה חוזרת לסדרי ההודעה על קידוש החודש, לא בעדים אלא במשואות (פ"ב מ"ב-מ"ד), ושוב חוזרת לדון בעדים בבדיקתם ובסידורים הארגוניים לקראתם (פ"ב מ"ה-מ"ו). למעשה סדרי הטיפול בעדים מפוזרים בין שתי החטיבות, וביניהם דיני השאת המשואות. דומה שלפני העורך עמדו שני קבצים, האחד עסק בדיני העדות והאחר בסדרי המעמד של קידוש החודש. הקובץ השני גם הוא החל בבואם של העדים וקבלתם. על כן הפסיק העורך בין שני הקבצים על ידי המשניות ה"היסטוריות", העוסקות בהשאת המשואות, הסדר שבטל כבר בימי בית שני.

חטיבת מעמד קידוש החודש מתחילה, אפוא, במשנה ה שבפרק ב ומסתיימת במשנה הראשונה שבפרק ג. חלוקת הפרקים איננה הולמת את סדר העניינים, ולשווא תמהו מפרשים (ונדחקו בפירושיהם); חלוקת הפרקים נעשתה בידי מעתיקים, ואלו לא דייקו תמיד בחלוקה. כך המצב גם בחטיבה הבאה.

החטיבה הבאה עוסקת בראש השנה. היא פותחת בדיני שופר של ראש השנה, ממשנה ב שבפרק ג עד משנה א שבפרק ד. המשנה האחרונה עוסקת בתקיעה בראש השנה שחל להיות בשבת, ובתקנת רבן יוחנן בן זכאי בעניין. אגב משנה זו מובאות עוד שלוש משניות (פ"ד מ"ב-מ"ד) ובהן תיאור תקנותיו של רבן יוחנן בן זכאי, בעניינים דומים. המשנה האחרונה בקובץ זה עוסקת במצב שבו יש צורך לחגוג שני ימי ראש השנה, ובתקנת רבן יוחנן בן זכאי בנושא. תקנה אחרונה זו מהווה חוליית קישור לחטיבה הרביעית שבמסכת, העוסקת בתפילות החג. אגב נושא זה נידונות כמובן גם התקיעות והתפילות ביום החג השני (פ"ד מ"ז). המשנה מסתיימת בדיני שופר, כשם שהתחילה בהם, ומבליטה בכך את מקומה המרכזי של מצוות התקיעה בשופר בראש השנה.

למעשה המסכת עוסקת בשני נושאים (שתי חטיבות), בקידוש החודש ובדיני ראש השנה. המסכת מתחילה בשתי משניות המשותפות לשני הנושאים (פ"א מ"א-מ"ב), ולאחר מכן נכללים בחטיבה הראשונה שני קבצים נפרדים העוסקים בקידוש החודש. הראשון (פ"א מ"ג - פ"ב מ"א) הוא קובץ בעל אופי הלכתי רגיל. השני (פ"ב מ"ב - פ"ג מ"א) הוא בעל אופי סיפורי יותר. יש בו הלכות מעטות ותיאור רב של ההווי סביב קידוש החודש. יש בו סדרת סיפורים מימי הבית ומדור יבנה. הקובץ הראשון מסוגנן כרגיל בלשון המשנה, והקובץ השני דומה יותר לשאר פרקי ההווי שבמסכתות יומא ופרה (הפרקים הראשונים) או לפרק ג בביכורים. בשונה מפרקי ההווי שמנינו אין הוא עוסק רק בהווי המקדש, אלא מערב מהווי המקדש ודור יבנה כאחד. ככזה, הפרק משדר בחזקה מסר של המשכיות. סדרי קידוש החודש עברו מהמקדש ליבנה, מבלי שסמכותו של בית הדין תיפגע.

לשני הקבצים מבנה ספרותי דומה. הם פותחים בסדרי הפצת המידע על קידוש החודש, אחר כך דיון בהליכת העדים, עדים פסולים ועדות פסולה. קובץ א מסיים בחובת הסיוע לעדים, וקובץ ב בסיפור רבי יהושע הקשור לערעור על העדים. סיום שני הקבצים שונה.