משנת ארץ ישראל על משנה ראש השנה · פרק 4 · משנה 5

מכאן המשנה פותחת בבירור סדרי התפילה בראש השנה. היו חוקרים שסברו שתפילות הציבור הותקנו רק לאחר ימי בית שני⁶¹ראו הנספח למסכת מגילה. . מהתוספתא שתובא בהמשך ברור שתפילת ראש השנה הותקנה עוד בימי הבית, והיא מבוססת על סדרי התפילה הקבועים. ביום רגיל אמרו שמונה עשרה ברכות: שלוש ראשונות, שלוש אחרונות ושתים עשרה ברכות ביניהן⁶²במקורות שונים אנו שומעים על שבע עשרה או תשע עשרה ברכות, ועל ברכת המינים שכאילו נוספה בדור יבנה. שאלות אלו אינן נוגעות לבירור משנתנו. . בשבת ובחגים אמרו שבע ברכות: שלוש ראשונות ושלוש אחרונות, וביניהן ברכה שביעית המוקדשת ליום המקודש; בשבת היא נחתמת ב"מקדש השבת". מבנה התפילה בראש השנה נבנה כמעין קומה נוספת על בסיס זה. במקום ברכת המועד (או ברכת השבת) בלבד אמרו גם שלוש ברכות מיוחדות: מלכויות, זיכרונות ושופרות. כלומר, מדובר בארבע תוספות לתפילת החג: מלכויות, זיכרונות, שופרות וקדושת היום, הזהה בתוכנה לתוספת הקבועה של כל חג. ברם, לכל הדעות יש רק שלוש ברכות נוספות. זיכרונות ושופרות הן תמיד ברכות לעצמן, ומקומותיהן של קדושת היום ומלכויות שנויים במחלוקת (להלן). ייתכן מאוד שהקביעה בדבר שלוש ברכות, שהן תוספת לתפילה, מושפעת מהמבנה הבסיסי המכיל יחידות של שלוש שלוש ברכות. על כן גם בראש השנה התוספת כוללת רק שלוש ברכות, והתוספת הרביעית צורפה לאחת הברכות הקיימות.

סדר ברכות – בראש השנה⁶³מקבילה למשנתנו במדרש ספרא, אמור פרשה יא ה"א-ה"ב, קא ע"ג-ע"ד. : אומר אבות וגבורות וקדושת השם – אלו שלוש הברכות שבכל יום, והן מוכרות עד היום, אם כי נוסחן בעבר היה שונה במקצת. "אבות" היא כיום ברכת "מגן אברהם", "גבורות" היא ברכת "מחיה המתים" ו"קדושת השם" היא ברכת "האל הקדוש", או "המלך הקדוש" כמקובל בנוסח בבל עד היום⁶⁴ראו משנה, ברכות פ"ה מ"ב; תענית פ"א מ"א ופירושנו לתענית שם. "המלך הקדוש" היא הסיומת הבבלית, ואילו הירושלמי מכיר רק את הנוסח "האל הקדוש" גם בראש השנה. ראו ירו', נט ע"ג. , וכולל מלכיות עמם – את ברכת המלכויות ("מלך על כל הארץ") המתפלל כולל עם ברכת קידוש ה', ואינו תוקיע – כפי שנראה להלן התקיעות באות בהמשך התפילה.

[עם] – המצוי בסוגריים מחוק בקו בידי המעתיק, ואינו בדפוס. המתפלל ממשיך ואומר קדושת היום – קדושת היום היא ברכת "ישראל והזמנים". זהו נוסח בבל המקובל עד היום, ונוסח ארץ ישראל היה "מקדש ישראל ויום הזכרון"⁶⁵זה אחד ההבדלים שבין נוסח בבל לנוסח ארץ ישראל. ראו, למשל, ספראי, הגדת חז"ל, עמ' 58; פליישר, תפילה, עמ' 20. אצל מאן, גניזה: "מקדש ישראל וראשי שנים ומחדש שנים ומועדי שמחה זמנים ומקראי קודש". בכתבי יד שונים מופיעות סיומות שונות במקצת. , ותוקיע – לפי כל הדעות תוקעים שלוש פעמים, אחר כל אחת מתפילות היום המיוחדות. אחר התקיעות המתפלל ממשיך ואומר זכרונות – זיכרונות מסתיימות בברכה "זוכר הברית" או "זוכר הברית לעמו ישראל"⁶⁶כך הנוסח אצל מרגליות, הלכות ארץ-ישראל, עמ' קנא. בקטע 14 של מאן: "זוכר ברית אבות לבנים", ראו מאן, גניזה, עמ' 330. בנוסח שפרסם יהלום, מחזור ארץ-ישראל, החתימה חסרה. גם כאן, בכתבי יד שונים מופיעות סיומות שונות במקצת. , ותוקיע – פעם שנייה, ואומר שופרות – ברכה המסתיימת ב"שומע קול שופר", "שומע קול תרועה" או נוסח דומה, ותוקיע – פעם שלישית, ואומר עבודה והודיה וברכת כהנים – אלו שלוש הברכות שבכל יום. הברכה האחרונה נקראת "ברכת כוהנים" כי היא הסתיימה בברכת כוהנים. כיום ברכת הכוהנים מצויה לפני הברכה האחרונה, ברכת "שים שלום", והיא מכונה "ברכת השלום". אך ברכת "שים שלום...” מצויה רק בנוסחאות בבל, ובארץ ישראל היא מכונה תמיד "ברכת כוהנים"⁶⁷ראו, למשל, פליישר, תפילה, עמ' 34 ועמ' 238. ברכת "שים שלום" היא מעין תשובה של העם לברכת הכוהנים, והיא חוזרת על ברכת הכוהנים בצורה כיאסטית. , דברי רבי יוחנן בן נורי אמר לו רבי עקיבה אם אינו תוקיע למלכיות למה הוא מזכיר – בסידור שרבי יוחנן בן נורי מציע אין תקיעה אחר מלכויות, שכן אין היא ברכה בפני עצמה, אבל בפסוקים הנאמרים במלכויות תקיעת השופר נזכרת⁶⁸ראו להלן, משנה ו. , אם כן למה להזכיר תקיעת שופר ולא לתקוע. כפי שנראה להלן לא הייתה רשימת הפסוקים קבועה, וייתכן שלדעת רבי יוחנן בן נורי אכן אין במלכויות פסוקים שתקיעת שופר מוזכרת בהם. רבי עקיבא מציע סדר תפילה שונה: אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת השם – בנוסח הדפוס וברוב כתבי היד עם קדושת היום. לפי נוסח כתב יד קופמן התפילה עד כאן זהה להצעתו של רבי יוחנן בן נורי, ואין כלל ברכה לראש השנה (קדושת היום). נראה, אפוא, שבכתב יד קופמן נפל שיבוש וצריך להיות "קדושת היום", ואם כן הברכה הרביעית היא קדושת היום ומלכויות והתקיעה הראשונה באה אחר ברכת מלכויות, ותקיע – תקיעה ראשונה אחרי מלכויות, זכרונות ותקיע – תקיעה שנייה, שופרות ותוקיע – תקיעה שלישית, עבודה והודיה וברכת כהנים – כמו ביום רגיל, וכדעת רבי יוחנן בן נורי.

מחלוקת דומה לזו שבמשנה שנויה בתורת כוהנים: "זכרון תרועה מקרא קדש – רבי אליעזר אומר 'שבתון' – זו קדושת היום, 'זכרון' – אילו זכרונות, 'תרועה' – אילו שופרות, 'מקרא קדש' – קדשיהו. אמר לו רבי עקיבא אני אומר... 'זכרון' – אילו זכרונות, 'תרועה' – אילו שופרות, 'מקרא קדש' – זו קדושת היום, ומנין שהוא כולל עימם את המלכויות? תלמוד לומר 'אני ה' אלוהיכם'. רבי יוסי ברבי יהודה אומר מה תלמוד לומר והיה לכם לזכרון... אלא זה בינין אב כל מקום שאת אומר את הזכרונות את סומך לה את המלכויות" (ספרא, אמור פרשה יא ה"א-ה"ב, קא ע"ג-ע"ד). מנוסח הברייתא עולה שמעמדה של תפילת מלכויות שונה משל זיכרונות ושופרות, ומשתמע אולי שהיא נוסדה מאוחר יותר⁶⁹תבורי, מועדים, עמ' 237-234. , ולפיכך לא זכתה לברכה משל עצמה. לכאורה אין רבי אליעזר מזכיר אותה כלל. ברם, המשפט "ומנין שהוא כולל עימם את המלכויות" עשוי להיות המשך דברי רבי עקיבא, או משפט חדש שאינו תלוי במשפטים הקודמים, אך עשוי להיות בהתאם לדעתם של רבי עקיבא ורבי אליעזר כאחד. אין להוכיח מכאן שרבי אליעזר ורבי עקיבא לא הכירו את תפילת המלכויות, אלא שעל כל פנים מעמדה נחות משל חברותיה. מכל מקום, רבי עקיבא כבר הכיר את תפילת המלכויות והוא אף מזכיר אותה במפורש במקום אחר (תוס', פ"א הי"ב). המחלוקת בין רבי עקיבא ורבי אליעזר נוגעת לסדר התפילה, מתי יש לומר את קדושת היום – אחרי שלוש התוספות (רבי עקיבא) או לפני זיכרונות (רבי אליעזר). סדר זה שונה מהסדר שבמשנתנו ורבי עקיבא סותר את דברי עצמו, שכן במשנה הסדר הוא מלכויות וקדושת היום יחדיו. ייתכן גם שבברייתא אין כלל מחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים, ורק משמעות דורשים ביניהם, ואז גם אין מחלוקת בין הברייתא בתורת כוהנים ומשנתנו. רבי יוסי ברבי יהודה אף הוא אינו חולק על רבותיו אלא מוסיף דרשה המנמקת את מקורה של תפילת מלכויות, כנספח לזיכרונות ושופרות.

מהתוספתא אנו למדים כי היו מנהגים שונים, וההלכה מכירה בכך כמנהג מקומי: "מקום שנהגו לומר כדברי רבי עקיבא..." (פ"ב [ד] הי"א). זו דוגמה נוספת למנהג מקומי שאינו אלא דעה אחת במחלוקת תנאים⁷⁰ראו המבוא לפסחים פרק ד. . יש להניח שביהודה, שבה גר רבי עקיבא, נהגו כרבי עקיבא, ובגליל כרבי יוחנן בן נורי, שהתגורר בבית שערים הגלילית (תוס', תרומות פ"ז הי"ד). הירושלמי מעיד על כך במפורש, או שהוא מפרש כך את התוספתא (פסחים פ"ד הי"א, ל ע"ד; פ"י ה"ה, לז ע"ד).

אם כן, חכמי הגליל המשיכו במחלוקתם של חכמי דור יבנה. רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי פעלו בדור יבנה, ורבי יוחנן אף האריך ימים ופעל גם בראשית דור אושא. באושא עצמה היו שנהגו כרבי עקיבא, והיו שנהגו כרבי יוחנן (תוס', פ"ב [ד] הי"א). כלומר, לאחר מרד בר כוכבא נדד מנהג יהודה לגליל, ומאוחר יותר נחלקים בנושא חכמי הגליל כרבן שמעון בן גמליאל ובנו רבי. הברייתא ערוכה בתוספתא ובשני התלמודים⁷¹תוס', פ"ב הי"א; ספרא, אמור פרשה יא ה"ה, קמ ע"ד; ירו', נט ע"ג; שביעית פ"י ה"ב, לט סע"ב; נדרים פ"ו הי"ג, מ ע"א; סנהדרין פ"א ה"ב, יח סע"ד; בבלי, לב ע"א. .

כיום מקובלת הלכתו של רבי עקיבא, וקדושת היום נאמרת עם תפילת מלכויות. ברם, לא תמיד היה כך. רבי אבהו אומר שיש לומר את הנוסח "אדיר המלוכה" עם "האל הקדוש". "האל הקדוש" היא החתימה של ברכת "קדושת השם", אך לא ברור מתי יש לשבץ את צמד המילים "אדיר המלוכה"; התלמוד הירושלמי קובע שמימרה זו "אתייא כרבי יוחנן בן נורי" (נט ע"ג). אם כן, נוסח החתימה הוא "אדיר המלוכה והאל הקדוש", ודעתו של רבי יוחנן בן נורי מופיעה כאילו הייתה הנוסח המקובל. כל זאת בקיסריה שביהודה שבה פעל רבי אבהו, בניגוד לקביעת המשנה שביהודה נהגו דווקא כרבי עקיבא. מאוחר יותר, בנוסחאות הגניזה, תפילת "ובכן תן פחדך..." משובצת בעיקר בנוסחאות בבל, ואילו בנוסחאות ארץ ישראל היא מופיעה רק במעין נוסח שני של התפילה. פליישר שיער שהיא שריד מנוסח שנקבע לפי הלכת רבי יוחנן בן נורי⁷²פליישר, תפילה, עמ' 127. . כמה נוסחאות תפילה של ראש השנה כמנהג ארץ ישראל פורסמו על ידי חוקרים שונים, ברם אף שידוע על קטעים נוספים הם לא נדונו במפורט במחקר ולא פורסמו כסדרם⁷³פליישר רומז ורושם קטעים מספר, אך פרסם מהם רק משפטים ספורים שהיו קשורים לשאלות שבהן עסק, וראו שם, עמ' 125-117; תבורי, מועדים, עמ' 236, ושם ספרות נוספת. . מרגליות פרסם כמה דפים נוספים של תפילה; הקטע החשוב לנו חסר, אך הוא כולל את פסוקי הקרבנות של החג, ומיד אחר כך את תפילת מלכויות. פסוקי הקרבן נכללו כנראה בקדושת היום, ומשמע שהיא נכללה במלכויות כשיטת רבי עקיבא⁷⁴מרגליות, הלכות ארץ-ישראל, עמ' קמח. .

מטבע התפילה "אדיר המלוכה" מופיע בקטע מס' 14 שפרסם מאן, ובו נוסח תפילת בני ארץ ישראל: "כי לך יאתה המלוכה עדי עד מלך מפואר... ב"א ה' אדיר המלוכה מלך כל הארץ מקדש ישראל וראשי שנים ומחדש שנים ומועדי השמחה זמנים ומקראי קודש"⁷⁵מאן, גניזה, קטע 14, עמ' 329. . ברור שבנוסח זה הייתה ברכת מלכויות עם קדושת היום, כרבי עקיבא, ומטבע החתימה היה "אדיר המלוכה". ייתכן, אפוא, ש"אדיר המלוכה" נועד מלכתחילה לשמש כחתימה לשיטת רבי יוחנן בן נורי, אך משנקבע הנוסח כרבי עקיבא, בתקופה קדומה או מאוחרת, שובצה בו החתימה המקובלת. מכל מקום, נוסח קטע זה הוא כשיטת רבי עקיבא.

בקטע ארץ-ישראלי אחר של תפילת יום כיפור מופיעה החתימה "אדיר המלוכה והאל הקדוש", וזו חתימה לברכת "קדושת השם". נוסח זה מעניין, שכן בתפילת יום כיפור משובצת תפילת "עלינו לשבח" ואחריה פסוקים מהתורה ומהנביאים, כמו בתפילת מלכויות של ראש השנה, ורק החתימה היא חתימת "מקדש ישראל ויום צום הכיפורים"⁷⁶אלבוגן, תפילה, עמ' 597-595. הרכב הפסוקים דומה להרכב הפסוקים של מלכויות. ברם אי אפשר לדבר על זהות, שכן גם בראש השנה לא היה הרכב פסוקים קבוע, וכבר עמד על כך פליישר, תפילה, עמ' 127; 138. . אם כן, זה נוסח לתפילת יום כיפור שנוסח וגובש כדוגמת המוסף לראש השנה; אם ניתן ללמוד ממנו על תפילת ראש השנה הרי שבזו קדושת היום הייתה עם מלכויות, שוב כשיטת רבי עקיבא, אבל החתימה של "קדושת השם" היא "אדיר המלוכה". יתר על כן, מסתבר ש"אדיר המלוכה" הפכה לחתימה המקובלת גם ליום כיפור.

בנוסח בבל המוכר לנו מספרות הגאונים שוררת כמובן אחידות רבה יותר. כל הנוסחים, עד ימינו אנו, נוהגים כרבי עקיבא⁷⁷סדר רב עמרם גאון, עמ' קמא; סדור רב סעדיה גאון, עמ' רכא-רכב. .

בברייתא אחרת אנו עדים למחלוקת בית שמאי ובית הלל בראש השנה שחל להיות בשבת: האם לומר תשע ברכות (כדעת בית הלל) או עשר (כדעת בית שמאי). לדעת הכול אומרים את שש הברכות של יום חול, ושלוש ברכות לראש השנה. את ברכת היום (קדושת היום) כללו באחת מהברכות הללו, והמחלוקת הייתה האם ברכת היום תהיה ברכה נוספת, עשירית, או שאחת מן התוספות תצורף, ומסורת המחלוקת אינה עוסקת באפשרויות השונות (תוס', פ"ב [ד] הי"ז; ברכות פ"ג הי"ב).

לסיכום, כך יש להבין את תולדותיה של ההלכה: בשלב ראשון, קדום, נקבעו סדרי התפילה בשבת וביום חול; כמובן אי אפשר לקבוע מה קדם, אך דומה שסדרי תפילת העמידה בשבת קדמו⁷⁸בשבת שבע ברכות, וזה מספר סטראוטיפי מקובל; ביום חול שמונה עשרה ברכות, שבבבל הפכו לתשע עשרה ברכות. מספר זה אין בו כל ייחוד פנים, והוא נראה כסיכום של תהליך שהוסיפו בו ברכות ותפילות שונות שנחשבו נחוצות לציבור. ייתכן שמניין הברכות הורכב משש ברכות של שבת ועוד ארבע סדרות שבכל אחת שלוש ברכות, בסך הכול תריסר ברכות של יום חול. מניין זה של תריסר הוא מטבע לשון ספרותי, ומספר בעל משמעות דתית. . לאחר מכן נקבעו סדרי התפילה בימים טובים, ולאחר מכן, בסוף ימי בית שני, נחלקו בסדרי התפילה בראש השנה. בדור יבנה נחלקו בפרטי תפילות החג ושבת⁷⁹ראו למשל תוס', ברכות פ"ג ה"י-הי"א. , והותקן הנוסח הקבוע של תפילת העמידה ביום חול (בבלי, ברכות כח ע"ב). התקנת הנוסח באה לאחר שנקבע מספר הברכות ונקבעו נושאיהן. ייתכן שרק בדור יבנה נקבע לראשונה נוסח קבוע ומחייב, במידה זו או אחרת, של התפילה. ייתכן גם שכבר בימי הבית היה נוסח כללי של תפילת העמידה, ברם חכמי יבנה נחלקים גם בשאלה העקרונית האם צריך נוסח קבוע, ולפיכך נראה שרק בדור זה נקבע הנוסח המדויק⁸⁰משנה, ברכות פ"ד מ"ג; תוס', שם פ"ג ה"ג, וראו הנספח לפירושנו למסכת מגילה. . דור מאוחר יותר, בסוף דור יבנה, נחלקו בפרטים משניים של תפילת ראש השנה וסדרי התקיעה, פרטים שעד עתה הושארו כחופשיים וכל קהילה או שליח ציבור נהגו בהם כרצונם.

במשנה זו סדר הברכות הוא מלכויות, זיכרונות ושופרות; סדר זה חוזר בסדרת מקורות (תוס', פ"א הי"ב; ספרי, במדבר עז, עמ' 72-71 ועוד). בברייתא בתורת כוהנים אין התייחסות לסדר הברכות, כפי שהראינו. במנהגי נוסחאות התפילה שבידינו אפשר להבחין לעתים בסדר שונה, ולא היה סדר קבוע בכל הקהילות.

במשנה הבאה יתברר כי סדרי התפילה הנדונים במשנתנו הם לגבי תפילות שחרית ומוסף כאחת, שכן בימי המשנה לא היה הבדל בין שתי התפילות, להוציא את התקיעות שהיו רק במוסף.