משנת ארץ ישראל על משנה ראש השנה · פרק 1 · משנה 9

מי שראה את החודש – בשבת; כבר ראינו שמחללים את השבת כדי להעיד על קידושם של החודשים ניסן ותשרי. המשנה אמנם אינה מפרשת שמדובר רק בחודשים אלו, אך נראה שאין להעמיד מחלוקות בין משניות באותו פרק אם אין הדבר נאמר במפורש, ואינו יכול להלך מוליכים אותו על החמור – המדובר בשבת, שאסור לרכב בה. המשנה מדברת על התארגנות חברתית: בני העיר מסייעים לעדים שקשה להם להגיע למקום בית הדין בכוחות עצמם, אפילו במיטה – כלומר באלונקה או באפריון (לעיל איור 48), אם צודה להם – צודה הוא אורב, מלשון ציד, וכך פירשו כבר הגאונים¹⁴³אוצר הגאונים לראש השנה, עמ' 43. . רש"י מסביר שהכוונה לבייתוסים ולצדוקים שניסו להפריע לתהליך קידוש החודש. ברם, אין צורך בהסבר זה. מצב הביטחון הפנימי היה קשה תמיד, ולִסטים היו פזורים בדרכים, על כן החשש מיציאה לדרך ממרחק היא בעיה קבועה, לוקחין בידם מקלות – סתם אדם שהילך בדרך נטל מקל בידו. כמובן לא תמיד נטלו עמם ההולכים מקלות. כך, למשל, אנו שומעים על שיירה שהותקפה על ידי גיס ואנשיה התגוננו במקלות (תוס', יבמות פי"ד ה"ט), אך את המקלות צריכים היו לכרות מעצים בזמן ההתקפה ואלו לא היו מוכנים בידם (איור 68 אדם עם מקל), ואם הייתה דרך רחוקה לוקחין בידם מזונות שעל מהלך לילה ויום מחללים את השבת ויוצאין לעדות החודש – אנשים שראו את החודש ורחוקים ממקום בית הדין יום ולילה יצאו לדרך, אפילו בשבת, אף שהסיכוי שיספיקו להגיע לעדות קטן, ואף שמן הסתם ראו את החודש גם אנשים נוספים, שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קודש (ויקרא כג לו) – הפסוק הקטוע רומז לדרשה בעלת חשיבות רבה בתפיסתם של חכמים. חז"ל פירשו את הפסוק כרומז לתפקידו של בית דין, ולסמכותו: "אשר תקראו אותם מועדי – אתם אפילו שוגגים, אתם אפילו מוטעים... אם קראתם אתם מועדיי ואם לאו אינן מועדי" (ספרא, אמור פרשתא ט ה"ג, קד ע"ב). פסוק זה שימש עבור חכמים אסמכתה לתיאור תפקידם המרכזי בקביעת לוח השנה היהודי. המועדים הם מועדי ה', אך מסורים לבני אדם. חכמים הם הקובעים את לוח השנה, ואף אם טעו, קביעתם מוחלטת. נראה שפסוק זה חותם את פרקנו ורומז לאותה תפיסה המעניקה לחכמים כוח ותפקיד משמים, והרחבנו בכך במבוא.

ייתכן גם שלפנינו דרשה נוספת או שונה שמודגשת בה המילה “במועדם”, הווה אומר שיש לבצע את קידוש השנה במועד. ממילה דומה בפסוקים אחרים למדו חכמים שאת התמיד יש להקריב במועדו, אפילו בשבת, וגם את קרבן הפסח יש להקריב במועדו, אפילו בשבת¹⁴⁴תוס', פסחים פ"ד הי"ג (א), וראו פירושנו לפסחים פ"ו מ"א. . כמו קרבן פסח ותמיד גם קידוש החודש דוחה את השבת, שנאמר “במועדם”¹⁴⁵כך פירש רבי עובדיה מברטנורא, וכן אלבק ופרשנים נוספים. הירושלמי למקום מביא הלכות נוספות הדוחות שבת, אך לא נאמר בו על מה הדרשה במשנה מבוססת. .

הפרק כולו בא להדגיש את חשיבות המעמד הציבורי של קידוש החודש. כפי שראינו במבוא לא הייתה הסמכות לקידוש החודש מובנת מאליה, והעימותים סביב קביעת הלוח העמידו בסכנה את ההנהגה העצמית היהודית. לחז"ל היה חשוב להדגיש את זכותם וחובתם לקבוע את לוח השנה, ולהפגין כלפי יהודי הארץ והתפוצות את חשיבות המעמד. ההלכות נועדו להרבות בעדים ולחזק את משמעותו של המעמד הציבורי. חשוב היה להם להגדיל את הטקס ולעשותו ציבורי ובעל משמעות רבה. לכך מכוונות ההלכות וההיתרים המפליגים לחלל שבת לצורך קיומה של מצווה זו.