דהוה ליה למימר ורחץ במים בערב, אלא לומר דעוד טמא ג"כ כל כלי שיגע בו. וכלי שטף היינו כל שאר כלים חוץ מכלי חרס. על שם שיש להם טהרה במקוה. רש"י:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה זבים · פרק 5 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
דכלי שטף דומה קצת לבגד, דהוי נמי כלי, מה שאין כן האדם. וכלי חרס אין דומה לו, שאין לו טהרה במקוה:
כל המטמא כו'. כל אדם המטמא קאמר, דהא משכחת כלים שאין מטמאין כלים, ואם נגעו מטמאין אוכלים להיות תחלה כדמוכח במתניתין דלקמן. דדוקא באין נוגעים מיירי סיפא, הא נוגעים מטמאין שנים. וכן הוא בהדיא בתוספתא. ושם מפרש הר"ב דמתניתין כל אדם קאמר:
כלומר, לענין אוכלים ומשקים. ואע"פ שאינו אב הטומאה לענין אדם וכלי חרס:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3b3f33672bff84ef063be994b49b3e7e4550ae93569c63bf15a2776eade7d7f7