משנת ארץ ישראל על משנה ביכורים · נספח ב

הגדרת “דרכי עולי הרגל לירושלים מימי הבית השני” (להלן: “דרכי עולי הרגל”) מכוונת לדרכים קדומות, ציבוריות ומסורתיות בארץ ישראל המערבית²ראו דברים כלליים על כך אצל קרמון, השפעות; אבי יונה, דרך; אפלבאום, דרך; אהרוני, דרך. . אלה אינן דרכים חקלאיות³דר, דרכים; דר, התפרוסת, עמ’ 219-216; דר, טפר וספראי, אום ריחן. ואינן כבישים אימפריאליים רומיים, ביזנטיים, צלבניים ואחרים במרחב זה⁴רול, מערך; רול, דרכי; רול, מפת הכבישים; רול ואיילון, כבישים; צפריר, די סגני וגרין, טבולה; טפר ושחר, מעלות; אלנבלום, הדרך; בוסתנאי, דרך; פישר, איזק ורול, כבישים. . דרכי עולי הרגל שנדון בהן במאמר זה נכבשו בתחילה ברגלי ההולכים לאורכן, ובאזורי טרשים הרריים נחצבו מדרגות (איור 63 ותמונות 14-13).

שמואל ספראי תיאר את הרֵאליה של העלייה לרגל לירושלים בימי הבית השני לפי מקורות היסטוריים מגוונים⁵ספראי, עליה. . זאב ספראי תיאר את המערכת החברתית שהתקינה דרכים כאלה באותם זמנים גם בגליל התחתון⁶ספראי, הקהילה; ספראי, הטיפול. . בשנות השמונים סקרנו דרכים קדומות בהרי ירושלים וטענו כי “מעלה אל-בורג’ ”, “מעלה חדשה” ו”מעלה יתלה” נחצבו על דרכי עולי הרגל אל ירושלים בימי הבית השני⁷טפר ושחר, מעלות; טפר, מעלה. . בשנת 1997 הצבענו על דרך עולי הרגל אל ירושלים גם בגליל התחתון המזרחי, ומנשה הראל דן ב”מעלה בית חורון” כדרך עולי הרגל אל ירושלים בהרי ירושלים⁸טפר, דרך קדומה; הראל, הגיאוגרפיה. . לאחרונה הצביעו פישר וגור על דרך עולי הרגל אל ירושלים ליד חורבת מצד⁹פישר וגור, המטבעות. . משנות התשעים ואילך זיהינו דרכי עולי רגל נוספות בהרי ירושלים ובגליל לפי מאפיינים סביבתיים, ארכאולוגיים ורקע היסטורי משותפים לימי הבית השני, ויעדן אל ירושלים.

ההוראה לעלות לירושלים במועדי החגים פסח, סוכות, שבועות וקרבן העצים נזכרת במקרא כבר בימי הבית הראשון ובימי שיבת ציון. באותם ימים היה גבול ההיאחזות היישובית של היהודים בעיקר בהרי ירושלים, ודרכי עולי הרגל הקבועות והמסורתיות הותוו ברגלי ההולכים לאורכן. כך היה גם בימי הבית השני, ימים שבהם התפרסו יישובי היהודים גם בשפלת לוד, בשפלת יהודה, בגליל, בעבר הירדן המזרחי ובתפוצות קרובות ורחוקות, ודרכי עולי הרגל מאזורים אלה חברו אל דרכי עולי הרגל המסורתיות בהרי ירושלים¹⁰ספראי, עליה, עמ’ 87-43. .

כדי להקל על תושבי יישובים רחוקים מירושלים שהלכו ימים מספר מביתם לירושלים וחזרה, כולל ימי שהייה בעיר פעמים מספר בכל שנה, תיקנו מערכת דרכים והנהיגו טיפול בתחזוקת הדרכים ואספקת המים. תפקיד זה מוטל לפי המשנה על בית הדין המרכזי. למרות זאת, במועדי העלייה לרגל עלה המון רב לירושלים, עם ילדים ולעתים רכובים ועם בהמות ועופות לקרבן בבית המקדש, מהרי ירושלים, מבקעת הירדן, משפלת יהודה, משפלת לוד, מהגליל, מעבר הירדן המזרחי ומהתפוצות. כך נאספו בעיר במצור הפרתים על ירושלים בימי אנטיגונוס, בחג השבועות, המון רב של עולי רגל, וכך נאספו בעיר במצור של טיטוס על ירושלים, בחג הפסח שלאחר מכן, 2000 עולי רגל מטבריה בלבד¹¹מלחמות היהודים א, ג ג; ב, ג א; יט א; ו, ט ג-ד; יב ג. . מוסדות המקדש והמנהל האזרחי בירושלים דאגו להקל על שהיית עולי הרגל בעיר לקראת מועדי העלייה לרגל, והנחו גם את תושבי היישובים היהודיים הסמוכים לדרכי עולי הרגל לשבחן¹²ספראי, עליה. .

בימי הבית הראשון הייתה ירושלים בירת הארץ היהודית, ודרכי עולי הרגל אל ירושלים נכבשו ברגלי ההולכים לאורכן, ברוחב עד 2 מ’ לערך וללא קירות שוליים, בנתיבים מסורתיים בהרי ירושלים. המונחים “סלל” ו”מסילה”, האמורים פעמים רבות במקרא¹³שמואל א ו יב; ב כ ח; ירמיהו יח טו; לא כ-כא; משלי טו יט; תהילים עז י; ישעיהו ז ג; לא ח; לו ג; סב י; נז יד; עב י; עח ה; איוב יט יב; ל יב; במדבר כ יז, יט; דברי הימים א כו טז; שופטים כ לא; כא יט; מלכים ב יח יז; יואל ב ח, ועוד; מקבים א, ט 5-2. , מעידים שייתכן שכבר בימי הבית הראשון שופרו דרכים כאלה ושימשו גם בימי הבית השני, כולל במלחמות החשמונאיות, ולאורכן נבנו גם ביצורי באקחידס¹⁴זיו, שתי; בר-כוכבא, מלחמות; גיחון, מסע; צמרת, גיאוגרפיה; רול, ביצורי; פישר, איזק ורול, כבישים, עמ’ 165-172. (איור 64).

“מעלה בית חורון”: המעלה נזכר במקרא (יהושע י יא), לאורך דרך שעלתה ממערב אל “קער גבעון”¹⁵בן-יוסף, גבעון. . בימי הבית השני המעלה נזכר לאורך דרך שעלתה מכיוון צפון-מערב אל ירושלים בירת הארץ. המעלה נזכר במערכות החשמונאיות ובימי המרד ברומאים. יוסף בן-מתתיהו כינה את מעלה בית חורון: δημοσίαν ’άνοδον – “דרך ציבורית” (מלחמת, ב, יב ב, עמ’ 228)¹⁶תרגום על פי רול, דרכי התחבורה, עמ’ 122. ראה גם , או: Λευφορόν – דרך נושאת את העם (מלחמת ה, ב ב, 54, 58)¹⁷תרגום על פי רול, דרכי התחבורה, עמ’ 122. ראה גם .

זו עדות היסטורית מהימנה על דרך עולי הרגל אל ירושלים, ידועה ומוכרת כדרך ציבורית בימי הבית השני, מאתיים שנה לערך לפני הסלילה הרומית בארץ ישראל המערבית.

ליד בית ע’ור אל-פוקה (נ”צ 21086438) שרד קטע של מעלה בית חורון הקדום, חצוב ברוחב עד 1.70 מ’ לערך, עם 6 מדרגות. סמוך לו נסלל הכביש הרומי האימפריאלי אל ירושלים לאחר חורבן הבית השני, מרוצף ברוחב כפול ועם קירות שוליים¹⁸אליצור, מעלה; פישר, איזק ורול, כבישים. . על רוחב מעלה בית חורון המדורג לאורך דרך עולי הרגל אמר התלמוד: “שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה, אם עלו שניהן, שניהן נופלין, בזה אחר זה, שניהן עולין” (בבלי, סנהדרין לב ע”ב), והכוונה לתאר מעבר לאורך קטע של דרך חד-סיטרית. כלומר: בתנאים טופוגרפיים זהים נחצב לאורך מעלה בית חורון ההיסטורי מעלה מדורג, ובשלב מאוחר יותר נסלל שם כביש רומי אימפריאלי בשיטות סלילה שונות, ברוחב שונה ולפי תנאי תחבורה וצורכי תחבורה שונים.

מעלה בית חורון – דרך השיירות המרכזית מכיוון צפון-מערב אל ירושלים – אסף אל נתיבו בימי הבית השני גם דרכי עולי הרגל מהגליל (להלן) ומאזורים סמוכים לו, שגם בהם שכנו יישובי יהודים באותם ימים. כך היה גם מהיישובים היהודיים בשפלת לוד¹⁹רוזנפלד, לוד. . ואכן, שלושה מעלות מדורגים נחצבו לאורך דרך עולי הרגל מכיוון צפון לכיוון חורבת כפר רות, ובהמשך לכיוון מעלה בית חורון²⁰תודה לאבישי בלומנקרנץ על המידע לגבי המעלות המדורגים ליד חורבת כפר רות. . מעלה מדורג אחד עקף את החורבה ממערב (נ”צ 203949646038), עם 4 מדרגות ברוחב עד 1 מ’, רוחב השלח עד 30 ס”מ ורום המדרגות עד 10 ס”מ. על המדרגה העליונה נחצב מאוחר יותר מתקן שמהותו לא הובהרה. מעלה חצוב שני עקף את החורבה ממזרח (נ”צ 204067646085), באורך 10 מ’ לערך, עם 4 מדרגות ברוחב עד 1.5 מ’ ואחת מהן חצי עגולה. הדרך מתחת למדרגות ומעליהן חצובה בצד ימין לעומק עד 18 ס”מ, ומפולסת בחציבה. 20 מ’ לערך מתחת לקטע האמור נחצב קטע נוסף עם 3 מדרגות. מעלה חצוב שלישי עבר בחורבה (נ”צ 204038646081), עם 5 מדרגות ברוחב עד 1.65 מ’, רוחב השלח עד 65 ס”מ ורום המדרגות עד 18 ס”מ. שרידי חורבת כפר רות נחקרו, כולל מערכת מסתור²¹פישר, איזק ורול, כבישים, עמ’ 73. . אולם אין עדות ברורה על תולדות החורבה בימי הבית השני, ימים שבהם לדעתנו נחצבו ודורגו המעלות האלה. מצב דומה קיים בהקשר למעלות החצובים והמדורגים שנחשפו בחורבות חרמשית ותיתורה במתכונת ובמידות דומות מחוץ לתחומי יישובים קדומים²²גרינהוט, חורבת; סגל, חורבת. .

“מעלה יתלה”: מעלה לאורך דרך עולי הרגל משפלת יהודה אל ירושלים. הדרך הייתה ברוחב של עד 2 מ’ לערך, והיא נכבשה ברגלי ההולכים לאורכה. קטעים מדורגים נחצבו לאורכה ליד באר אורח (נ”צ 205970636750)²³אתר קדום שבו בית בד, גתות ובורות מים. שמו המודרני מתאים להפליא למיקומו לצד דרך השיירות. : קטע אחד באורך 6 מ’ לערך, עם 8 מדרגות ברוחב עד 1.65 מ’, רוחב שלח עד 1.10 מ’ ורום המדרגות עד 12 ס”מ (נ”צ 205964636748); קטע שני (נ”צ 205917636751) באורך 3 מ’ לערך ורוחב עד 1.10 מ’; קטע שלישי באורך 5 מ’ לערך ורוחב עד 1.30 מ’²⁴טפר, מעלה. . (איור 65).

בתקופה הביזנטית נסללה ליד דרך עולי הרגל הקדומה דרך מאמעוס לירושלים. היא שרדה (נ”צ 208050636350) ברוחב 5.20 מ’, עם קירות שוליים מאמעוס באפיק נחל-יתלה, עלתה (נ”צ 204420637360) אל גב שלוחת יתלה בסרפנטינה עם קירות תמך בנויים באבני גוויל גדולות ולידה חצובה לאורה (תא מגורים והתבודדות לנזיר בודד). הדרך הביזנטית עברה על גב השלוחה לצד חורבת חרש, לצד באר אורח, לצד חורבת יתלה לכיוון ירושלים. אמנם לדרך הביזנטית מטרה דומה לזו של דרך עולי הרגל הקדומה ושתיהן הותוו בתנאים טופוגרפיים דומים, אולם הדרך הביזנטית נסללה בשיטה שונה, ברוחב כפול, עם קירות שוליים וללא דירוג, בנתיב שונה במקצת (איור 65).

דרך עולי הרגל הקדומה המשיכה מהקטע המדורג לכיוון מערב על גב שלוחה ממזרח לנחל יתלה. הדרך נחצבה במעלה אל השלוחה בסרפנטינה מדורגת לאורך 45 מ’ לערך. קטע מדורג גבוה (נ”צ 204176637071) באורך 12 מ’ לערך, עם 16 מדרגות ברוחב עד 1.80 מ’, שלח ברוחב עד 70 ס”מ ורום מדרגות עד 15 ס”מ. לידו נחצב מעלה מדורג נוסף במידות דומות. קטע מדורג נוסף (נ”צ 204186637052) באורך עד 2.5 מ’, עם 4 מדרגות, רוחב 80 ס”מ, רום מדרגות עד 14 ס”מ ושלח עד 70 ס”מ. קטע מדורג נוסף (נ”צ 204194637067) עם 7 מדרגות במידות דומות, ונראה שהמעלה דורג בקטע זה פעמים מספר. הדרך עלתה לאוכף (נ”צ 204120637149) ועברה על גב השלוחה בנתיב שנכבש ברגלי ההולכים לאורכו ולצדה קיר אחד. לצד הדרך (נ”צ 203841637272) שרדו מחצבות קדומות של אבני בנייה גדולות, משקופים גדולים, עמודים וכבשן²⁵שטחי המחצבות נמצאו על סוג סלע שונה מסביבתו הקרובה. הואיל והם מרוחקים מיישוב כלשהו (יאלו, עקד ואמעוס) שבו ייתכן שנדרשו אבני בנייה גדולות ועמודים, נראה כי להסעת אבני הבנייה הגדולות והעמודים אל אתרי הבנייה נדרשה התקנת דרכים אחרות. . בקטע שהדרך עברה בו בשטח חקלאי עם טרסות, כנראה מהתקופה הביזנטית, היא סלולה ברוחב 4.60 מ’ ועם שני קירות צד (נ”צ 203742637337), ובקטע טרשי רוחבה עד 2 מ’ לערך (203556637443). קטע חצוב נוסף (נ”צ 203371638400) עם 3 מדרגות ברוחב עד 1.20 מ’, שלח ברוחב 60 ס”מ ורום המדרגות עד 15 ס”מ.

דרך עולי הרגל האמורה, כמו דרך עולי הרגל במעלה בית חורון (לעיל), אספה אל נתיבה דרך עולי רגל נוספת. דרך זו עלתה מאפיק נחל יתלה ולאורכה נחצב דירוג בסרפנטינה (נ”צ 20346387) באורך 2.40 מ’, עם 4 מדרגות ברוחב עד 1.60 מ’ ורוחב שלח עד 60 ס”מ. מטרים ספורים מעל הסרפנטינה נחצב דירוג נוסף עם 4 מדרגות במידות דומות. המעלה המדורג מתחבר אל דרך עולי הרגל האמורה בקטע שנכבש ברגלי ההולכים לאורכו באורך 80 מ’ לערך (בין נ”צ 203456637671 לנ”צ 203405637760), ברוחב עד 2 מ’ לערך עם קיר צד בנוי.

“מעלה עפרה” – דרך עולי רגל נוספת אל ירושלים, גם היא כבושה ברגלי ההולכים לאורכה, עברה על שלוחה ממזרח לשלוחת יתלה. גם לאורך הדרך הזו נחצבה סרפנטינה מדורגת (נ”צ 203187636717) באורך 8 מ’ לערך, עם 10 מדרגות ברוחב עד 2.10 מ’. קטע נוסף של דרך עולי הרגל האמורה נמצא כמה מאות מטרים גבוה יותר (נ”צ 204173636279), באורך של מאה מ’ לערך, עולה בסרפנטינה לכיוון חורבת מצד ולאורכו חציבות. על אותה השלוחה נסלל מאוחר יותר גם כביש רומי אימפריאלי, לכן זוהה הדירוג הקדום במחקר כחציבה רומית²⁶פישר, הדרך; הכינוי “מעלה עפרה” ניתן למעלה כולו מפני שהקטע המדורג זוהה לראשונה על ידי עפרה וידן. ראו: פישר, הדרך; פישר, איזק ורול, כבישים, עמ’ 98-87. . אולם לפי ממצא נומיסמטי שנאסף בחורבת מצד מציעים חופרי האתר כי המצודה שימשה בעיקר בימי הבית השני ובהקשר לדרך עולי הרגל לירושלים²⁷פישר וגור, המטבעות. (תמונה 15).

“מעלה חנות” – קטע מדורג לאורך המעלה זוהה על ידי קלאי, ובעקבותיו גם חוקרים אחרים, כחצוב לאורך הכביש הרומי מבית גוברין אל ירושלים²⁸קלאי, כביש רומי; קלונר, מדרגות; רול, מדרגות. . המעלה כונה בשפת המטיילים “מעלה מטע”, לפי שם היישוב המודרני שלידו, או “מעלה הקיסר” מפני שהוא כביש רומי, ונתיבו שולב בתואר הזה ב”שביל ישראל”. אולם לאורך המעלה האמור, מתחתיו ומעליו, לא נמצאו שרידי סלילה רומית אימפריאלית וסטנדרטית, לא של ריצוף, לא של קירות שוליים איתנים ונראה כי גם במקרה זה כמו במעלה בית חורון המדורג, הזיהוי של כביש רומי נשען רק על חציבת הדירוג.

לאורך המעלה החצוב נמצאו כמה קטעים מדורגים. הראשון – הדירוג שזוהה כ”מעלה הקיסר” או “מעלה מטע” על כביש רומי (נצ”מ 202384624027), חצוב באורך 30 מ’ לערך ומעליו חצובים גת ומבנה. אכן נראה שם, כפי שתיאר קלאי, כי המעלה נחצב בבת אחת ברוחב עד 3.30 מ’, רוחב שלח המדרגות עד 75 ס”מ ורומן עד 10 ס”מ, ולחלק מהמדרגות נחצבה דופן קדמית. קלאי העריך כי חציבת הדופן הקדמית למדרגות נעשתה לחיזוק אבני ריצוף של הכביש הרומי. אולם נראה כי צד מזרח של הדירוג כולו חצוב אנכית בקו ישר ואחיד עד 20 ס”מ, בעוד שצד מערב של הדירוג חצוב בסרפנטינות ברוחב שונה של שלח המדרגות, ונראה כי בתחילה נחצב שם הדירוג בצד מערב ברוחב סטנדרטי של דרכי השיירות עד 1.70 לערך, ובשלב מאוחר יותר נחצב דירוג בצד מזרח ברוחב של דרכי עולי הרגל עד 1.70 לערך. כך חוברו שתי חציבות דירוג שונות והתקבל לכאורה דירוג רחב מהרגיל. הנחה זו מתאשרת בהמשך המעלה, מעבר לגת, לפי קטע חצוב ברוחב עד 2.30 מ’ לאורך 22 מ’ לערך, ומתחזקת לפי קטע הדירוג השני ששרד כמה עשרות מטרים מעל. זהו מעלה חצוב לאורך 100 מ’ לערך (בין נ”צ 202990624109 לנ”צ 203080624106), ולאורכו חצובות לפחות 58 מדרגות. לאורך הקטע הזה נראות היטב שתי סדרות של חציבת דירוג שונות, לעתים זו ליד זו ולעתים מרוחקות זו מזו מטרים ספורים. הדירוג המערבי ברוחב עד 1.70 מ’, והדירוג המזרחי ברוחב דומה. למדרגות במעלה המזרחי נחצבו דפנות קדמיים כמו למדרגות בקטע הראשון. אם כן, לאורך שני קטעים מדורגים של מעלה חנות לא נמצאו שרידי סלילה רומית אימפריאלית, סטנדרטית ברוחב 4 מ’ לערך, ריצוף וקירות שוליים איתנים. לעומת זאת, לפי המאפיינים של חציבת הדירוג גם המעלה האמור בשתי התקופות השונות נעשה במהלך ימי הבית השני, כאחת מדרכי עולי הרגל אל ירושלים.

מעלה ג’רש – שם המעלה ניתן כאן לפי שם החורבה שמעליו. דרך עולי הרגל עברה מדרום לנחל דולב ועלתה מכיוון רמת בית שמש על גב שלוחה דרך חורבת ג’רש, צירה, בית עטאב לכיוון ירושלים, והיא סומנה כשביל במפות טופוגרפיות. קטע מדורג אחד נחצב לאורך המעלה על גבעה שעליה שטח חקלאי מוסדר, בורות מים, גתות, בתי בד ופזורת של אבני גזית (נ”צ 201171626760), עם 5 מדרגות ברוחב עד 1.70 מ’, רום עד 20 ס”מ ואורך השלח עד 70 ס”מ. קטע מדורג שני נמצא מעט מעל הראשון (נ”צ 200940626864), עם 4 מדרגות, חצובות בקו ישר בצד ימין וברשלנות בצד שמאל, ברוחב עד 85 ס”מ, רום עד 15 ס”מ ורוחב שלח עד 45 ס”מ. שני הקטעים דורגו בזמנים שונים, כמו לאורך מעלה יתלה ומעלה חנות. הדרך עלתה על גב השלוחה עד חורבת ג’רש בשטח חקלאי, ברוחב עד 4 מ’ עם שני קירות שוליים, ובשטח טרשי כשביל דרוך ברגלי ההולכים לאורכו ובצדו בנוי קיר אחד. ליד חורבת צירה, נמצא קטע מדורג נוסף (נ”צ 202742627021) ברוחב 1.50 מ’, רום מדרגות עד 30 ס”מ, רוחב שלח עד 65 ס”מ, וקטע מדורג נמוך יותר, עם 10 מדרגות עד בור מים חצוב ברוחב 60 ס”מ, רוחב שלח עד 40 ס”מ ורום מדרגות עד 15 ס”מ.

מעלות מדורגים נוספים על אלה שנמנו לעיל נמצאו בארץ ישראל המערבית. כולם ברוחב עד 2 מ’ לערך, ללא קירות שוליים, ללא ריצוף וללא אבני מיל כמו במעלה ג’רש²⁹כמו לאורך טריק אבו-ג’ורג’, ליד ביר סיכה, ליד קולה, בנחל מכור ועוד (לא פורסם). . על כמה מעלות מדורגים נוספים, ולעתים לידם, נסללו כבישים רומיים אימפריאליים כגון במעלה בית חורון, במעלה עפרה, במעלה אדומים ואחרים, כולל בגליל (להלן). במחקר דווח גם על מעלות מדורגים אחרים כסלילה רומית בנחל סנהדרין, ליד בית גוברין, מעלה עקרבים ואחרים, אף שלאורכם לא נמצאו שרידים כלשהם של סלילה רומית אופיינית³⁰קלונר, מדרגות; רול, מדרגות. . אולם לדעתנו, המכנה המשותף לכל הדרכים האלה הוא חציבת דירוג ורוחב ממוצע של עד 2 מ’ לערך (תמונה 13).

לפי רול, חציבת דירוג לאורך דרכים שאינן כבישים רומיים היא חציבה אזרחית שנלמדה בתקופה הביזנטית מדירוג רומי, ובכך הוא קבע כי דירוג רומי קדם לדירוג דרכי עולי הרגל³¹רול, דרכי. . אולם לא מצאנו ולו מקרה אחד של חציבת דירוג שנעשתה לאורך כבישים רומיים באימפריה הרומית, כי מהנדסי הכבישים הרומיים האימפריאליים סללו את כבישיהם במעלות תלולים בסרפנטינות עם מדרונות מתונים. יתרה מזאת, רוחב חציבת הדירוג בכל המקרים המוכרים בארץ ישראל המערבית הוא תמיד רק עד 2 מ’ לערך, כמחצית מהרוחב הסטנדרטי של הכבישים הרומיים האימפריאליים, וברוב המקרים האלה לא זוהתה סלילה רומית סטנדרטית.

גם לאורך דרכים נבטיות נחצב לעתים דירוג³²רול, מדרגות; קלונר, מדרגות. . אולם משום שהדירוג של מעלה העקרבים בוטל בחלק מהמקומות בריצוף, לא נמצאו שם קירות שוליים איתנים ואבני מיל, ומכיוון שהדירוג נחצב בסרפנטינות עם מאות מדרגות ברוחב עד 2 מ’ לערך, כמו מעלות נבטיים מדורגים אחרים באזור פטרה, סביר כי גם מעלה העקרבים (המדורג) הוא מעלה נבטי³³הראל, מעלה העקרבים. לאורך דרכי מסחר נבטיות בארץ ישראל המערבית לא נמצאו שרידי סלילה אימפריאלית רומית סטנדרטית של רוחב, ריצוף וקירות שוליים (משל וצפריר, דרך נבטית). דרכי מסחר נבטיות זוהו לעתים בארץ ישראל המערבית מפטרה לכיוון ערי החוף של ארץ ישראל ככבישים רומיים (קלונר, מדרגות; רול, מדרגות). בחינת הסוגיה כולה דורשת עיון נוסף שלא נוכל לעשותו כאן (טפר וטפר, בכתב יד2). . לכן, לדעתנו, חציבת הדירוג לאורך דרכי עולי הרגל ולאורך הדרכים הנבטיות קדמה לסלילה הרומית האימפריאלית.

מקורות היסטוריים מגוונים מעידים כי בימי הבית השני עלו יהודי הגליל אל ירושלים. הם הלכו בשיירות שלושה ימים מביתם אל ירושלים ועוד שלושה ימים חזרה ליישוביהם, נוסף לימי שהייתם בעיר. במקורות נמסר עוד כי דרכי עולי הרגל עברו בבקעת הירדן, מכפר עותנאי לאנטיפטרוס ודרך גב ההר ושכם, והדרך המועדפת הייתה מהגליל המזרחי דרך השומרון³⁴קדמוניות כ, ו א; מלחמת ב, יב ג; לוקס ט, 53-52; יז, 21. למרות לינה בארץ הכותים³⁵ספראי, עליה, עמ’ 117-116. . דירוג לאורך דרכי עולי הרגל האלה, דומה לדירוג לאורך דרכי עולי הרגל בהרי ירושלים, ברוחב עד 2 מ’ לערך, נמצא בגליל המערבי, ליד ציפורי וממערב לכפר עותנאי – אזורים שבהם שכנו יישובי היהודים בימי הבית השני³⁶גם המעלות המדורגים האלה תועדו במחקרנו, אולם תקצר היריעה מלתאר גם אותם בהזדמנות זו. יחד עם זאת, יש בממצא הרחב של המעלות המדורגים בצפון הארץ להעיד על היקף התופעה האחידה כמו בהרי ירושלים, ולהאיר בכך גם על המאפיינים המשותפים לכלל התופעה הזו, כולל בגליל התחתון המזרחי. (איור 66).

הגליל התחתון המזרחי שבו אנו עוסקים הוא אזור טרשי, מבותר בשלוחות הרריות ונחלים עמוקים, ודרכים קדומות עברו בו ממזרח למערב ולהפך בנוחות יחסית לפי המבנה הטופוגרפי³⁷בוסתנאי, דרך; ביתן, תמורות; קידר, קרב. . אולם דרך עולי הרגל עלתה מצפון לדרום לכיוון ירושלים, עברה לצד יישובי יהודים מאותם זמנים, במעלות ובמורדות, ולאורכה נחצב דירוג דומה לדירוג בהרי ירושלים.

קטע דרומי, באורך 200 מ’ לערך, מצומת גולני העכשווי עד לכביש הרומי עכו-טבריה (בין נ”צ 2387274269 לנ”צ 2387574265)³⁸רול, סקר; על הסקר של הדרך הקדומה מצפון לצומת גולני העכשווי עד חורבת עמודים ראו: טפר, דרך קדומה. , סלול על סוללה ברוחב 3.3 מ’, עם קירות שוליים ומרוצף, היה ציר מרכזי בארגון חלקות שדה מקומיות. הדרך פנתה מעבר לכביש הרומי ועברה ממערב לחורבת משכנה עוד 200 מ’ לערך לכיוון צפון, בנויה בצד מערב וחצובה במזרח כציר מרכזי בארגון חלקות שדה (איור 67).

לצד הדרך נמצאו מחצבות, קולומבריום, בורות מים, גתות, קברי ארגז, מערות קבורה עם כוכים וגולל, ברֵכת עפר, סכר ואמות מים. קטעים נוספים של הדרך עלו במעלה גבעה (נ”צ 2585074475) ולצדם מתקנים (נ”צ 2387974358, 2387974390), כולל מגדלי שדה³⁹כמו במערב השומרון, ראו: דר, התפרוסת; דר, טפר וספראי, אום ריחן. . הדרך המשיכה לנ.ג. 323 ומנ”צ 2381074612 עד נ”צ 2382574620 נבנתה בסרפנטינה עד אוכף (נ”צ 2382574480) וירדה אל חורבת עמודים. במורד נחצב קטע באורך 20 מ’ לערך (נ”צ 2382774622) עם מדרגות ברוחב עד 1.70 מ’. הדרך עברה ביישוב בין בית הכנסת למבנים קדומים עד ברֵכת עפר חפורה, פנתה מזרחה בין בית הכנסת למבני היישוב ויצאה בפתח בקיר ההיקפי (נ”צ 387974677), על סוללה עם קירות שוליים⁴⁰ייבין, סקר, עמ’ 68-63. , ולצדה אבן סימון חלוקת שדות עם חריטות (נ”צ 2388579675). הדרך עלתה על שלוחה בסרפנטינה (נ”צ 2394074655) לנ”ג 273 וירדה למעיין בכפר חיטים, המשיכה למעיין חמאם, ייתכן בנחל חמאם ליד עין ניתאי (נ”צ 24407490) וייתכן ליד חורבת אירביד. במורד מחורבת אירביד אל מעיין חמאם נחצב דירוג (נצ”מ 245748747248)⁴¹אילן ואיזדרכת, ארבל, עמ’ 200. באורך 12 מ’ עם 20 מדרגות ברוחב עד 0.80 מ’. רוחב שלח המדרגות עד 1 מ’ ורום עד 0.20 מ’ (איור 68).

דרך עולי הרגל פנתה במעיין חמאם לכיוון מעיין רובדייה (נ”צ 24467524), ומשם צפונה לכיוון מעיין חוקוק. המעלה אל מעיין חוקוק נחצב באורך 100 מ’ לערך ברוחב עד 2.80 מ’ ולאורכו קטע מדורג עם 6 מדרגות (נ”צ 245630754008), קטע עם 2 מדרגות ברוחב 1.90 מ’ (נ”צ 245626754023) וקטע עם 3 מדרגות ברוחב 2.30 מ’ (נ”צ 245630754032). בנ”צ 245623754092 נסללה הדרך על סוללה ברוחב 2 מ’, ובנ”צ 245605754203 רוחבה 1.60 מ’. הדרך חצתה (נ”צ 245565754352) את הערוץ ועלתה אל מעיין חוקוק, בנויה על סוללה. קטע מדורג נוסף נמצא מעל מעיין חוקוק (נ”צ 245433754763) עם 3 מדרגות ברוחב עד 1.72 מ’. הדרך המשיכה עד נ”צ 24427558 לצומת שבילים, אחד ליד כפר חנניה ואחד לבור ליבנים (נ”צ 24237558)⁴²טפר, דרעין וטפר, אזור חוקוק, עמ’ 105. בור ליבנים נחצב כבור פעמון בקוטר 4.80 ועומק 6 מ’. הוא לא אצר מים, ולידו נחצב בור בעומק 5 מ’ ומתקני עזר לאיסוף מי נגר חורפיים. המיקום הוא באזור עם טרסות של גידול תבואות ומרעה, בין אדמות חוקוק, כפר חנניה ומר’ר, בצומת דרכים אל היישובים האלה, וליד הבור ומתקניו חצובה כניסה למכלול הנראה כמערכת מסתור (לא פורסם). , עם קטע מדורג נוסף (נ”צ 24517553).

כפי שניתן לראות, דרך עולי הרגל עברה בין יישובי יהודים בימי הבית השני וימי המשנה והתלמוד: אל-חירבה, משכנה, עמודים, כפר חיטים; אירביד, חמאם, ע’ויר אבו שושה, רובדייה, חוקוק, כפר חנניה, עכברה, ממלח, עילבון, נטופה, פראדייה, כפר כנה ואחרים⁴³ראו מראי מקום רלוונטיים לפי שמות היישובים אצל אופנהיימר, הגליל; צפריר, די סגני וגרין, טבולה; טפר ושחר, המסתורים. . מטרתה אינה חקלאית, וחציבת הדירוג לאורכה נעשתה לכבוד עולי הרגל מהגליל התחתון המזרחי אל ירושלים.

צמתים: צמתים שאותרו לאורך הדרך הקדומה מצביעים על מבנה של מניפת דרכים, על דרך מרכזית, על מוצאה, כיוונה, מטרתה, ושנאספו אל נתיבה דרכי משנה. צמתים כאלה נמצאו מדרום לכביש הרומי עכו-טבריה⁴⁴רול, סקר. , ליד ברֵכות העפר בחורבות משכנה ועמודים⁴⁵קידר, קרב, עמ’ 106; ייבין, סקר, עמ’ 68-63. , ליד מעיין חיטים, מעיין רובדיה, מעיין חוקוק, בור ליבנים וכפר חנניה⁴⁶הברֵכה בכפר חנניה הוזנה כל ימות השנה במי מעיין פראדייה, ראו אילן, אמת המים. .

מקורות מים שופעים: שיירות עולי הרגל לירושלים כללו המון רב, ילדים ובעלי חיים, והן נדרשו בדרכם למקורות מים שופעים במרווח של קילומטרים בודדים בין אחד לשני: המעיינות בפראדייה, חוקוק, רובדייה, חמאם, חיטים, ערפד, יזרעאל, גנים והלאה עד ירושלים. בטווח גדול, כמו בין מעיינות חוקוק ופראדייה, נחצב בור ליבנים ונחצבה ברֵכה בכפר חנניה. בחורבות עמודים ומשכנה נחפרו ברֵכות עפר, ולאורך הדרך נחצבו בורות מים רבים.

מתקני קבורה: מתקני קבורה נחצבו ונבנו בתקופה הרומית לצד יישובים, ודרכים יוצאות ובאות מהם. אף על פי שהחוקרים לא הצביעו על קשר מובהק בין הדרכים לקבורה היהודית⁴⁷ראו: טפר וטפר, בית שערים, עמ’ 40-29, וכן: קלונר, קברים; וייס, מיקום. , נמצא כי לאורך דרך עולי הרגל יש מתקני קבורה רבים ומכמה סוגים. ליד חוקוק נמצאו מאוזולאון ומערות קבורה עם כוכים וגולל לקבורה משפחתית מקומית⁴⁸טפר, דרעין וטפר, אזור חוקוק. . אולם ייתכן כי את קברי הארגז הרבים במיוחד שנמצאו שם ולצד דרך עולי הרגל ניתן לקשור לקבורה יהודית הקשורה לדרך. קברי ארגז ניתן לחצוב במשך יום, בניגוד לאופיין ולחציבתן של מערות הקבורה המשפחתיות, וייתכן כי קברי הארגז נחצבו לקבורת אלה שכשלו בדרכם לירושלים בתנאי המסע הארוך. נוסף על כך, נמצאו שם גם קברי ארגז רבים במידות שמתאימות לקבורת ילדים או לקבורה משנית, כחלופה לגלוסקמאות, של עצמות מתים שהובאו מהתפוצות בצפון ארץ ישראל לקבורה בתחומי הארץ.

חלוקת שדות מקומיים: ליד חורבת משכנה, מדרום ומצפון לכביש הרומי עכו-טבריה, נמצא סדר של חלקות שדה חקלאיות בניצב לכיוון הכביש מזרח-מערב, ולאורך דרך עולי הרגל נמצא סדר של חלקות שדה חקלאיות בניצב לכיוון הדרך צפון-דרום. הכביש הרומי נסלל על דרך עולי הרגל במאה השנייה לספירה⁴⁹רול, סקר; טפר, דרך קדומה. , ולכן סדר המערכת החקלאית התלויה בו מאוחר ונעשה בכיוון ובשיטה שונה מסדר המערכת החקלאית הקדומה לאורך דרך עולי הרגל⁵⁰ספראי, הקהילה, עמ’ 153-150. .

סלילה, בנייה, חציבה, דירוג ורוחב: סלילת דרך על סוללות, בניית קירות שוליים וחציבת דירוג שלא בהקשר יישובי מעידים על תכנון, ביצוע, השקעת מאמץ והון של תושבי היישובים היהודיים ששכנו בקרבתה ועברה בתחומם, להקל על ההולכים לאורכה ולכבודם ולכבוד הדרך הציבורית.

מערכות מסתור: יהודי הגליל המזרחי הגנו על יישוביהם במערכות שדה בתקופה החשמונאית, במערות מסתור ומפלט מחוץ ליישוביהם במרידות נגד הורדוס, בחומות סביב יישוביהם בימי המרד הגדול ובמערכות מסתור ביישוביהם בתקופת ההכנה לקראת מרד בן-כוסיבא. אולם באזור זה נמצאה שיטת התגוננות יהודית נוספת של חציבת מערכות מסתור לצד דרכי עולי הרגל המתוארות לעיל, מחוץ ליישוביהם. אולם בשלב המחקר הנוכחי לא הובהרה עדיין שיטת ההתגוננות הזו.

מקורות טופוגרפיים: במפה מלפני הקמת מדינת ישראל⁵¹מפת טבריה, 1941. סומנה דרך עולי רגל, יישובים קדומים, מערכות חקלאיות, מעיינות, בורות המים, צמתים, דרכי משנה וברֵכת העפר של חורבת משכנה⁵²קידר, קרב; טפר, דרך קדומה. . לידה נכתב: Sirat Maskana. מצפון לחורבה סומן חץ (נ”צ 20807440) ונכתב: Khallat al Hajj, ומובנו בערבית: דרך עולי רגל, או ביקור מקומות קדושים⁵³שרוני, המלון, עמ’ 556. . הדרך מסומנת בתוואי המוצע כאן כדרך עולי הרגל מימי הבית השני, אולם סביר כי הסימון מתייחס לעלייה לרגל של מוסלמים, נוצרים או יהודים מימי הביניים⁵⁴טפר, דרעין וטפר, אזור חוקוק, עמ’ 105. . מסורות יהודיות על קברי אבות בגליל נוצרו רק לאחר מסעי הצלב הנוצריים לארץ ישראל, מאות שנים לאחר חורבן היישובים היהודיים⁵⁵טפר ושחר, ארבל. . יהודים עלו לאחר תקופה זו לקברי אבות בעיקר בדרכם מצפת לירושלים ולהפך בדרכי הגליל ועברו בעכברה, חוקוק, אירביד, כפר חיטים, כפר כנה, ציפורי ושכם, או בעין זיתים, קיומא, מירון, פרוד, כפר חנניה, חוקוק ובהמשך בדרך הקודמת, ולכן ביישובים האלה אותרו מאז ועד היום “קברי קדושים”. בעדויות אלה אין מידע על רובדייה, חמאם, עמודים ומשכנה, ולא על קברי אבות בהם. לכן נראה כי דרך החג’ ליד חורבת משכנה שימרה תוואי מסורתי של עלייה לרגל מהגליל, אולם של עולי רגל שאינם יהודים בימי הביניים המאוחרים.

מקורות היסטוריים: המקורות ההיסטוריים במקרא, אצל בן מתתיהו, בספרות התלמוד ובברית החדשה מעידים על עלייה לרגל של שיירות מהגליל לירושלים, והם הרקע ההיסטורי המתועד היטב כרונולוגית ורֵאלית של תופעה דתית-חברתית מרכזית בהוויה היהודית של ימי הבית השני, ומאששים את התופעה הארכאולוגית האחידה שנמצאה בהרי ירושלים ובגליל⁵⁶ספראי, עליה. .

דרכי עולי הרגל דומות לאלו שתוארו לעיל בהרי ירושלים, בגליל התחתון כולו ובעיקר בגליל התחתון המזרחי שימשו גם בגליל העליון המזרחי. זה אזור של מדרונות טרשיים בין רמת עמקה במערב לבקעת החולה במזרח, בין נחל דישון בצפון לנחל חצור בדרום, אזור שבו שכנו היישובים הקדומים מרות, משב וקציון. באזור הזה ירדה דרך קדומה ומרכזית מרמת עמקה במערב לכיוון בקעת החולה במזרח, ברוחב 4 מ’ לערך, עם קירות שוליים איתנים ולעתים מרוצפת, ודרכים מקומיות דומות ירדו ממרות, משב וקציון לכיוון בקעת החולה במזרח⁵⁷אילן ודמתי, מרות, עמ’ 16-15, 27-26, 39. .

אולם גם באזור הזה, נוסף על הדרכים האלה, היו שבילים שנדרכו ברגלי ההולכים לאורכם וירדו גם הם מאותם יישובים לכיוון בקעת החולה, מזרחה. גם במקרים האלה רוחבם עד 2 מ’ לערך, הם ללא קירות שוליים ולאורכם נחצבו קטעים מדורגים. קטע מדורג אחד בכיוון צפון-דרום נמצא לצד מערב של בקעת החולה (נ”צ 2026426912), עם 6 מדרגות ברוחב עד 1.40 מ’, רוחב שלח עד 0.98 מ’ ורום מדרגות עד 24 ס”מ⁵⁸באדיבות נמרוד גצוב – רשות העתיקות. . קטע חצוב וללא מדרגות נמצא לאורך שביל דרוך ברגלי ההולכים לאורכו מחורבת מרות לכיוון בקעת החולה במזרח, באורך 15 מ’ לערך, חצוב לעומק עד 30 ס”מ (נ”צ 250798769643), לאורך תוואי טבעי ולצד המדרון בנוי קיר תמך. קטע מדורג נמצא בהמשך המעלה של אותו שביל (נ”צ 250177770422), ברוחב עד 1.20 מ’, אורך 1.70 מ’, עם 3 מדרגות, רוחב שלח עד 50 ס”מ ורום מדרגות עד 12 ס”מ. לאורך שביל שנדרך ברגלי ההולכים לאורכו שירד מחורבת מרות לכיוון בקעת החולה במזרח, על כתף צפונית של הר איילת, נמצא קטע חצוב ומוחלק נוסף ללא דירוג (נ”צ 250758770806) באורך 3 מ’ לערך וברוחב עד 50 ס”מ. במורד מהכתף הצפונית של הר איילת לכיוון בקעת החולה במזרח נמצא מעלה מדורג נוסף (נ”צ 251575770778) עם 12 מדרגות באורך 9 מ’ חצוב בסרפנטינה. רוחבו עד 1.70, ושלחי המדרגות נחצבו כשקעים⁵⁹מדרגות דומות נמצאו בהרי ירושלים, ראו: קלאי, כביש רומי. בשקע של אחת המדרגות העליונות נמצא מסמר ברזל (לא מתוארך) מפרסת סוס. (איור 69).

גם לאורך שביל שנכבש ברגלי ההולכים לאורכו, במורד הטרשי מחורבת משב לכיוון בקעת החולה במזרח, נחצב קטע ללא מדרגות (נ”צ 251362769329) באורך 13.30 מ’, רוחב עד 1.30 ס”מ ועומק החציבה האנכית בצד הגבוה עד 30 ס”מ. המשך אותו השביל בשטח חקלאי שרד ברוחב פנים עד 3 מ’ עם שני קירות בנויים מצדדיו (נ”צ 251400769309). לעומת זאת, בהמשך השביל במעלה הטרשי אל חורבת משב, נחצב קטע נוסף ללא מדרגות באורך 15 מ’ לערך בסרפנטינה (נ”צ 251056769330), ברוחב עד 40 ס”מ ועומק עד 40 ס”מ.

השבילים האלה, בגליל העליון המזרחי, נכבשו ברגלי ההולכים מחורבת מרות ומחורבת משב לכיוון מזרח, ונראה שהם נאספים אל הקטע המדורג בשולי בקעת החולה במערב. ייתכן שדרך עולי הרגל המרכזית שאספה אל נתיבה את השבילים האלה אספה אליה גם את דרכי עולי הרגל שירדו מסוריה ומהגולן והמשיכה דרומה בנתיב שנבדק בידינו מקרבת צומת עמיעד העכשווי אל מעלה חצוב שחצה את נחל כור ועבר לצד חורבת כור, בפתח נחל עמוד, והמשיך עד חורבת ע’ואיר אבו שושה ואל דרך עולי הרגל שתוארה לעיל ליד מעיין חמאם (תמונה 23).

דרכי עולי הרגל אל ירושלים בימי הבית השני בהרי ירושלים ובגליל, שתוארו לעיל, זוהו על ידי בן מתתיהו כ”נושאות עם” הצועד ברגל. אלה שבילים שנכבשו ברגלי ההולכים לאורכם ברוחב עד 2 מ’ לערך, ללא קירות שוליים, למעט המקרים שבהם עברו בשטח חקלאי כמו מעלה יתלה בהרי ירושלים, ליד חורבת משכנה בגליל התחתון המזרחי ובמעלה מרות בגליל העליון המזרחי.

לאורך השבילים האלה, בעיקר באזורי טרשים הרריים, נחצבו לרווחת ההולכים בהם קטעים מדורגים שאינם מתאימים למעבר עגלות משא. בזמנים מאוחרים יותר נסללו לעתים לאורך כמה מהשבילים האלה, ולעתים לצדם, כבישים רומיים אימפריאליים לפי צורכי מערך תחבורה אימפריאלי שונה, אך מתוך בחירה זהה בנתיב מקומי המתאים לסלילת כביש.

מאפיינים סביבתיים של דרכי עולי הרגל המוכרות לנו עד כה, שיטת התקנתן, מוצאן ויעדן שונים ממאפייני הסלילה הרומית האימפריאלית הסטנדרטית, יעדה ותכליתה⁶⁰הסלילה הרומית בארץ ישראל נחקרה, ומאפייניה הוגדרו במחקרים מספר ובפרסומים רבים. ראו כדוגמה רול, מערך; פישר, איזק ורול, כבישים, ומראי מקום נוספים שם. מאחר שדירוג לאורך כבישים רומיים אינו מוכר ברחבי האימפריה הרומית, יש מקום להעריך כי גם ביהודה הרומית לא נחצב דירוג (טפר וטפר, בכתב יד1). . דרכי עולי הרגל עברו באזורים שבהם שכנו יישובי היהודים בימי הבית השני, ליד היישובים ולא בתוכם, וליד מקורות מים שופעים. דרכי עולי הרגל הן תופעה ארכאולוגית המזוהה, גם לפי מקורות היסטוריים, לימי הבית השני.

המאמץ הציבורי של חציבה ודירוג לאורך דרכי עולי הרגל, שנעשה ללא קשר ישיר ליישובים שבשכנותן, הוא עדות למוצא, למטרה ולתפקידן של הדרכים. הדרכים לא נועדו לצרכים מקומיים, אלא מתוך ראייה מרחבית מקפת של רשות יהודית מרכזית. עם זאת, הן שונות באופיין מהדרכים שנחצבו על ידי השלטונות האימפריאליים הרומיים.

הרקע הארכאולוגי, ובעיקר העדויות ההיסטוריות על דרכי עולי הרגל בהרי ירושלים ובגליל, מעידים כי הן נחצבו ושימשו כדרכי עלייה לרגל רק בימי הבית השני, ולדעתנו סביר שלא היו בשימוש לאחר מכן.

חציבת דירוג לאורך דרכי עולי הרגל נעשתה לעתים כדי להקל על נוחות המעבר לאורכן, ובדרך כלל מתוך מחויבות לדרכים הציבוריות האלה וכבוד להולכים לאורכן, כך שתתאמנה לשיירת עולי הרגל החוגגים ולאו דווקא לשיירות סוחרים.

רוחב דרכי עולי הרגל עד 2 מ’ לערך, מעיד ככל הנראה על מעבר חד-כיווני במועדים קבועים של העלייה לרגל לירושלים. העדות של בן מתתיהו על שתי דרכי עולי רגל לירושלים, במעלה בית חורון ובגולן⁶¹רול, דרכי, עמ’ 122; ראו גם קדמוניות יז, ב ב. , מזהה אותן, ובדיעבד גם את האחרות, לימי הבית השני, לפני הסלילה הרומית האימפריאלית בארץ ישראל המערבית.

העדות הארכאולוגית על מערך חצוב ומדורג של דרכי עולי הרגל לירושלים בימי הבית השני פותחת אופקים חדשים לתחומי מחקר ארכאולוגיים והיסטוריים נוספים שנמנענו מלהציגם כאן במלואם.

איננו טוענים כי כל חציבת דירוג בארץ ישראל נעשתה דווקא לאורך דרכי עולי הרגל. יחד עם זאת, ולאור האמור לעיל, כוונתנו לטעון כי בכל מקרה שתימצא חציבת דירוג במקומות נוספים בעיקר מחוץ ליישובים קדומים, יש לבחון מעתה את מאפייני הדירוג ואת מטרתו לפי מאפיינים סביבתיים, ארכאולוגיים והיסטוריים, כמתואר לעיל.

אבי יונה, דרך – אבי יונה, מ’, 1965, “דרך, דרכים”, אנציקלופדיה מקראית ב, עמ’ 716-711.

אהרוני, דרך – אהרוני, י’, תשמ”ח, ארץ ישראל בתקופת המקרא – גיאוגרפיה היסטורית, ירושלים.

אופנהיימר, הגליל – אופנהיימר, א’, תשנ”א, הגליל בתקופת המשנה, ירושלים.

אילן, אמת המים – אילן, צ’, 1989, “אמת המים לכפר חנניה ומתקניה”, בתוך: עמית, ד’, הירשפלד, י’ ופטריך, י’ (עורכים), אמות המים הקדומות בארץ-ישראל, ירושלים, עמ’ 100-97.

אילן ואיזדרכת, ארבל – אילן, צ’ ואיזדרכת, א’ (עורכים), 1988, ארבל: ישוב יהודי קדום במזרח הגליל התחתון, תל אביב.

אילן ודמתי, מרות – אילן, צ’ ודמתי, ע’, 1987, מרות – הכפר היהודי הקדום, תל אביב.

אליצור, מעלה – אליצור, י’, 1995, “מעלה בית חורון הקדום – שרידים והצעת שיחזור”, מחקרי יהודה ושומרון ה, עמ’ 39-31.

אלנבלום, הדרך – אלנבלום, ר’, תשמ”ח, “הדרך הצלבנית מלוד לירושלים”, בתוך: בן-אריה, י’, בן-ארצי, י’ וגורן, ח’ (עורכים), מחקרים בגיאוגרפיה היסטורית-יישובית של ארץ ישראל, ירושלים, עמ’ 218-203.

אפלבאום, דרך – אפלבאום, ש’, תשכ”א, “דרך”, האנציקלופדיה העברית, עמ’ 152-146.

בוסתנאי, דרך – בוסתנאי, ע’, תשל”א, “דרב אל חוורנה – דרך קדומה”, ארץ ישראל י, עמ’ 197-191.

ביתן, תמורות – ביתן, א’, תשמ”ב, תמורות יישוביות בגליל התחתון המזרחי (1978-1800), ירושלים.

בן-יוסף, גבעון – בן-יוסף, ס’ (עורך), 2001, “גבעון”, מדריך ישראל החדש 11, עמ’ 61-60.

בר-כוכבא, מלחמות – בר-כוכבא, ב’, תשמ”א, מלחמות החשמונאים, ימי יהודה המכבי, ירושלים.

גיחון, מסע – גיחון, מ’, תשמ”א, “מסע קסטיוס גאלוס עד לשערי ירושלים”, בתוך: אופנהיימר, א’, רפפורט, א’ ושטרן, מ’ (עורכים), פרקים בתולדות ירושלים בימי בית שני, ירושלים, עמ’ 319-283.

גרינהוט, חורבת – גרינהוט, צ’, תשנ”ח, “חורבת חרמשית, עונת 1990-1989”, עתיקות 34, עמ’ 158.

דר, דרכים – דר, ש’, תשמ”א, “דרכים ומצודות באזור בית ליד שבשומרון”, ארץ ישראל טו, עמ’ 382-376.

דר, התפרוסת – דר, ש’, תשמ”ב, התפרוסת היישובית של מערב השומרון בימי הבית השני, המשנה והתלמוד והתקופה הביזאנטית, עבודת דוקטור, אוניברסיטת תל אביב.

דר, טפר וספראי, אום ריחן – דר, ש’, טפר, י’ וספראי, ז’, תשמ”ו, אום ריחן, תל אביב.

הראל, הגיאוגרפיה – הראל, מ’, 1997, הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ-ישראל א, תל אביב, עמ’ 334-341.

הראל, מעלה העקרבים – הראל, מ’, תשל”ח, “כביש “מעלה העקרבים” הרומי”, ידיעות כב, עמ’ 151-148.

וייס, מיקום – וייס, ז’, 1994, מיקום בתי הקברות היהודיים בגליל בתקופת המשנה והתלמוד, בתוך: זינגר, א’ (עורך), קברים ונוהגי קבורה בארץ ישראל בעת העתיקה, ירושלים, עמ’ 240-230.

זיו, שתי – זיו, י’, 1992, “שתי לבך למסלה (ירמיהו לא כ)”, מחקרי יהודה ושומרון י, תל אביב, עמ’ 195-206.

טפר, דרך קדומה – טפר, י’, 1997, דרך קדומה מחורבת עמודים (נימרין) דרומה, עבודה סמינריונית, אוניברסיטת תל אביב.

טפר, מעלה – טפר, י’, 1996, “מעלה יתלה – מעלה קדום מאמעוס לירושלים”, חידושים בחקר ירושלים ב, עמ’ 54-41.

טפר, דרעין וטפר, אזור חוקוק – טפר, י’, דרעין, ג’ וטפר, י’, 2000, אזור נחל עמוד: פרקים על ההיאחזות היישובית, תל אביב.

טפר וטפר, בית שערים – טפר, י’ וטפר, י’, 2004, בית שערים – היישוב והקבורה לצדו, תל אביב.

טפר וטפר, בכתב יד1 – טפר, י’ וטפר, י’, מי, מתי ומדוע נחצב דירוג לאורך כבישים רומיים אימפריאליים בארץ-ישראל המערבית, בכתב יד.

טפר וטפר, בכתב יד2 – טפר, י’ וטפר, י’, דרכים נבטיות: דירוג ואבני גליל לאורך דרכים נבטיות בארץ-ישראל המערבית, בכתב יד.

טפר ושחר, ארבל – טפר, י’ ושחר, י’, 1991, “ארבל הגלילית”, קתדרה 61, עמ’ 52-24.

טפר ושחר, המסתורים – טפר, י’ ושחר, י’, 1987, “המסתורים התת-קרקעיים בגליל”, בתוך: קלונר, ע’ וטפר, י’ (עורכים), מערכות-המסתור בשפלת יהודה, תל אביב, עמ’ 326-279.

טפר ושחר, מעלות – טפר, י’ ושחר, י’ (עורכים), 1988, מעלות קדומים לירושלים, מחקרים, תל אביב.

ייבין, סקר – ייבין, ז’, תשל”א, סקר ישובים בגליל ובגולן מתקופת המשנה והתלמוד לאור המקורות, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

מפת טבריה – Survey of Palestine, 1941, S: 1:20.000, Tiberias, s: 18-24.

משל וצפריר, דרך נבטית – Meshel, Z. and Tsafrir, Y., 1974, “The Nabataean Road from Avdat to Sha`ar Remon”, PEQ 106, pp. 103-118; 107, pp. 3-21.

סגל, חורבת – סגל, א’, 1998, “חורבת תיתורה (אל בורג’) – העורף החקלאי”, חדשות ארכיאולוגיות קח, עמ’ 100.

ספראי, הטיפול – ספראי, ז’, 1990, “הטיפול במערכות הדרכים הכפריות בתקופת המשנה והתלמוד”, בתוך: קידר, ב”צ, דותן, ט’ וספראי, ש’ (עורכים), פרקים בתולדות המסחר בארץ-ישראל, ירושלים, עמ’ 159-180.

ספראי, הקהילה – ספראי, ז’, תשנ”ה, הקהילה היהודית בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים.

ספראי, עליה – ספראי, ש’, תשכ”ה, העליה לרגל בימי הבית השני, תל אביב, מהדורה שנייה – תשמ”ה, ירושלים.

פישר, הדרך – פישר, מ’, תשמ”ט, “הדרך ירושלים – אמאוס לאור החפירות בחורבת מצד”, בתוך: כשר, א’, פוקס, ג’ ורפפורט, א’ (עורכים), יוון ורומא בארץ ישראל – קובץ מחקרים, ירושלים, עמ’ 206-185.

פישר, איזק ורול, כבישים – Fisher, M., Isaac, B. and Roll, I., 1996, Roman Roads in Judaea II, The Jaffa-Jerusalem Roads, BAR International Series 628.

פישר וגור, המטבעות – Fisher ,M. and Gur, Z., 2008, “The Coin Finds from Horbat Mazad”, Israel Numismatic Research 3, pp. 95-116.

צמרת, גיאוגרפיה – צמרת, נ’, תשס”ז, גיאוגרפיה היסטורית של ארץ-ישראל בתקופת החשמונאים הראשונה, עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, עמ’ 55-32.

צפריר, די סיגני וגרין, טבולה – Tsafrir, Y., Di Segni, L. and Green, J. (eds.), 1994, Tabula Imperii Romani: Judaea, Nord, Jerusalem.

קידר, קרב – קידר, ב”ז, 1991, “קרב קרני חיטין: מבט אחר”, קתדרה 61, עמ’ 112-95.

קלאי, כביש רומי – “Kallai, Z., 1965, “Remains of Roman Road Along the Mevo-Beitar Highway”,

IEJ 15, pp. 195-203.

קלונר, מדרגות – Kloner, A., 1996, “Stepped Roads in Roman Palestine”, Aram 8, pp. 111, 137.

קלונר, קברים – קלונר, ע’, 1980, קברים וקבורה בירושלים בימי בית שני, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

קרמון, השפעות – קרמון, י’, תשי”ז, “השפעות טופוגראפיות על דרכי התחבורה ביהודה”, בתוך: יהודה וירושלים – הכינוס הארצי השנים-עשר לידיעת הארץ, ירושלים, עמ’ 150-144.

רוזנפלד, לוד – רוזנפלד, ב”צ, תשנ”ז, לוד וחכמיה בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים.

רול, ביצורי – רול, י’, תשכ”ו, “ביצורי באקחידס וצירי התחבורה לירושלים בתקופה ההלניסטית”, ארץ ישראל כה, עמ’ 514-509.

רול, דרכי – רול, י’, 1987, “דרכי תחבורה מיפו לירושלים בתקופה הרומית והביזאנטית”, בתוך: ספר וילנאי ב, ירושלים, עמ’ 128-120.

רול, מדרגות – Roll, I., 2005, “Terrestrial Transportation of the Roman Army in the East the Case of Judaea/Palestina and its Road Natwork”, Limes XIX, pp. 749-761.

רול, מערך – רול, י’, תשל”ו, “מערך הדרכים הרומיות בארץ ישראל”, קדמוניות ט, עמ’ 50-38.

רול, מפת הכבישים – רול, י’, 1995, “מפת הכבישים הרומיים הממלכתיים בארץ-ישראל, בנגב ובעבר-הירדן”, בתוך: אילת והערבה, ירושלים, עמ’ 221-207, מפה בעמ’ 209.

רול, סקר – רול, י’, 1994, “סקר וחתכים בכבישים הרומיים בגליל התחתון”, חדשות ארכיאולוגיות קא-קב, עמ’ 35-33.

רול ואיילון, כבישים – רול, י’, ואיילון א’, תשמ”ד, “הכבישים הרומיים בהדום ההר של השומרון וצפון יהודה”, ישראל – עם וארץ א, עמ’ 146-131.

שרוני, המילון – שרוני, א’, 1987, המילון המקיף ערבי-עברי, תל אביב.