משנת ארץ ישראל על משנה ביכורים · פרק 1 · משנה 5

המשנה בחלקה ממשיכה בדיונה במעמדו של הגר. הדיון במשנתנו הוא במעמד הגר וצאצאיו לנישואין עם כהונה. מחציתה השנייה של המשנה חוזרת להציע את ההלכות של העלאת הביכורים: אלו שמביאים ואינם קוראים את פרשת הביכורים.

רבי אליעזר בן יעקב אומר האשה בת גרים – האישה שאביה ואמה הם גרים, לא תינשא לכהונה – אינה מותרת להינשא לכוהן. בהמשך פירושנו למשנה יתברר כי במשנתנו ובספרות התנאית מצויות דעות שונות ממתי בת גרים יכולה להינשא לכהונה וכיצד, אך כולם מודים שגיורת לא תינשא לכהונה, והסוגיה בירושלמי למשנתנו שונה: "וכולהון מקרא אחד הן דורשין: כי אם בתולות מזרע בית ישראל (יחזקאל מד כב)" (סד ע"א)³²הדרשה מצויה אף בירושלמי קידושין פ"ד ה"ו, סו ע"א, ובבבלי שם עח ע"א. .

עד שתהא אימה מישראל – בת גרים אינה נישאת לכהונה עד שאמה תהיה מישראל, וכל שכן כשאביה מישראל (ירו', קידושין פ"ד ה"ו, סו ע"א), כאותה ששנינו במשנת קידושין: "רבי אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה, וגר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה, אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה" (פ"ד מ"ז). הלכה זו עולה אף במדרש: "וישמע יתרו (יח א) – הדא הוא דכתיב 'בחוץ לא ילין גר' (איוב לא לב) – גר שנשא בת ישראל והוליד בת והלכה הבת ונשאת לכהן כשר וילדה בן הרי זה ראוי להיות כהן גדול... הוי בחוץ לא ילין גר" (שמות רבה, פכ"ז, ד).

אחד גרים אחד עבדים משוחררים – הלכה זו חלה בין על גרים ובין על עבדים משוחררים. העבד בספרות חז"ל הוא העבד הכנעני, העבד הנכרי אשר חייב למול ולקבל עליו את המצוות שלא הזמן גרמן, ועם השתחררותו מעמדו כמעמדו של הגר.

אפילו עד עשרה דורות – אפילו דורות רבים הבנות פסולות לכהונה. המשנה נקטה בלשון "עשרה" כלשון המקרא בדינו של הממזר: "גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה' " (דברים כג ג), ופירושו אפילו דורות הרבה עד לעולם.

עד שתהא אימן מישראל – אלא אם כן אמן של הבנות מישראל, וכאמור: וכל שכן אביהן. ברור שהמשפט הובא ממקור אחר, ורבי הביאו אף על פי שהוא חוזר על עמדת רבי אליעזר בן יעקב בגלל ההרחבה ("עד עשרה דורות").

במשנה שלפנינו ערוכה רק דעתו של רבי אליעזר בן יעקב³³אמנם בשני כתבי יד (ב, פ) מוסיפים: "רבי יוסי אומר גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה", אלא שזו הוספה על פי קידושין פ"ד מ"ז, כפי שנביא להלן. הירושלמי בקידושין (פ"ד מ"ז, סו ע"א) מביא ב"תמן תנינן" רק את דברי רבי אליעזר בן יעקב. כיוצא בו בבבלי, יבמות נז ע"א. ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 669 , אולם במשנת קידושין שנויה גם דעתו של רבי יוסי: "רבי יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה" (פ"ד מ"ז). גיורת אסורה לכהונה, אך מי שנולדה בקדושת ישראל, גם אם הוריה גרים, היא מזרע בית ישראל. במשנה שלפניה, משנה ו שם, נאמר: "בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם... חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה. רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר", כלומר דינה כבת חלל שפסולה מן הכהונה לעולם. בתוספתא שם מוצגת עמדה נוספת, מחמירה יותר: "כהנת ולויה וישראלית שניסו לגר הולד גר, לעבד משוחרר הולד עבד משוחרר" (פ"ד הט"ו). אמנם לא נאמר מה משמעותה של ההלכה, אבל אם הוולד גר הרי שאם היא בת ונחשבת לגיורת היא אסורה לכהונה.

לעומת דעות מחמירות אלו מצויה בברייתא בשני התלמודים דעתו של רבי שמעון, שגיורת פחותה מבת שלוש שנים ויום אחד שנתגיירה כשרה לכהונה. כלומר, הגיורת עצמה שבאו בתוליה "בקדושת ישראל" כשרה לכהונה³⁴ירו', סד ע"א; קידושין פ"ד ה"ז, סו ע"א; בבלי, יבמות ס ע"ב; קידושין עד ע"ב; עח ע"א. , וקל וחומר בת גרים שנולדה בקדושה.

לסיכום הדעות נערוך אותן לפי ההלכות, מן החמור לקל (וכבר סיכמן רבי שלמה סיריליאו בפירושו למשנתנו):

רבי יהודה: בת גר זכר פסולה לכהונה לעולם. אפילו נשא בת ישראל.

רבי אליעזר בן יעקב: גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה עד שתהא אמה בת

ישראל.

רבי יוסי: גר שנשא גיורת בתו שנולדה בקדושת ישראל כשרה לכהונה.

רבי שמעון: אף הגיורת הקטנה משלוש שנים שאין חשש שנבעלה כשרה

לכהונה, ואין צריך לאמר שבתה של גיורת כשרה לכהונה ככל

בת ישראל.

תוספתא (אינה ברש"ס): בת גיורת ואב ישראל פסולה.

בת גר לכוהן

מעשים מימי תנאים ואמוראים המסופרים בשני התלמודים מעידים על כך כי שאלות של נישואי כוהנים ובנות גרים היו חלק מחיי היום-יום. נפסקה הלכה כרבי יוסי, אך כוהנים שלאחר החורבן נהגו סלסול בעצמם והחמירו למעלה מן ההלכה הפסוקה, וחכמים העניקו גיבוי ממסדי לנוהג הכוהני המחמיר. מעשה מפורש כזה מסופר על רבי אבהו שהלקה כוהן שנשא בת גרים³⁵ירו', סד ע"א; קידושין פ"ד ה"ו, סה ע"ד - סו ע"א; בבלי, עח ע"ב. . תופעה זו של גיבוי של חכמים לנוהג הכוהני המחמיר חוזרת במקורות, ונרחיב על כך בפירושנו למסכת קידושין. עם זאת, הירושלמי מספר גם על מקרה שבו בדק רבי מקרה של ערער משפחה ופסק להיתר. הסוגיה מדגישה שהבדיקה נעשתה על ידי החכם, וההיתר מבוסס על דברי רבי שמעון בר יוחאי, אך כנראה גם בצירוף היתרו של רבי יהודה (ירו', סו ע"א). נוהג כוהני מחמיר איננו מנוגד להלכה, שהרי הכוהן מחליט לעצמו אם ייענה להצעת שידוך עם בת גרים. גם אם היא כשרה, עדיין הוא רשאי שלא לקבל את ההצעה מטעמים אלו או אחרים. מי שאיננו מקבל את חומרת הכוהנים רשאי מבחינה משפטית לשאת את בת הגר, אך הוא מסתכן בכך שבדור הבא יתקשו ילדיו להתחתן עם כוהנים. רק כאשר החומרה הכוהנית מוכרת על ידי ההלכה, הוא נדון למלקות.

הא[י]פיטרופים – הממונה מטעם בית הדין או מטעמו של האב על נכסי היתומים. רוב הנוסחאות גורסות "האפטרופוס", בלשון יחיד. אפשר גם שהאפטרופוס אינו אלא המשגיח על בית האחוזה.

והעבד – המעלה למקדש ביכורים של בעליו, והשליח – המעלה לבית המקדש ביכורים של אחרים, והאשה – המעלה ביכורים מנכסי עצמה. הכוונה לאישה שהיא עצמאית מבחינה כלכלית. אישה נשואה רכושה שייך בפועל לבעלה והוא אוכל פֵרות ממנו, אם כי בפועל היו רבות שזכו לעצמאות באופן מעשי. בררנו זאת בפירושנו לעירובין (פ"ו מ"ז), ומשנתנו מצטרפת לראיות שבפועל היו נשים שהפעילו את רכושן והיו עצמאיות מבחינה כלכלית, במידה זו אחרת, והטומטום – האדם שלא ניכרים בו לא סימני זכר ולא סימני נקבה, והאנדרגינס – "אנדרוגינוס" היא מילה יוונית המורכבת משתיים: אנדרי, שפירושו גבר, וגינה, שמשמעה נקבה. הכוונה למי שיש לו סימני זכר וסימני נקבה כאחד, בניגוד ל"טומטום" שאין לו סימני מין כלל. האנדרוגינוס נחשב לספק, וחכמים נחלקו האם יש כאן מצב של ספק או שהאנדרוגינוס הוא ברייה בפני עצמה שמעמדה מסופק (להלן פ"ד מ"ה³⁶פרק ד במסכת איננו בהרבה עדי נוסח, כולל כתב יד קופמן, לכן לא פרשנוהו, וראו במבוא. ). מתוך הספק הטילו עליו חומרי נשים וחומרי גברים. הוא אינו זוקק לייבום, כלומר אם צריך לייבם את אלמנת אחיו אין היא זקוקה לייבום (או לחליצה, והוא כמי שאיננו)³⁷משנה, ביכורים פ"ד מ"ה (לפי חלק מעדי הנוסח); תוס', פ"ב ה"ג. אבל בדפוס נפולי למשנה שם מ"ד ו"זוקק ליבום כאנשים". .

כל אלה מביאין – ביכורים למקדש, ולא קורין – פרשת הביכורים לפני המזבח, שאינן יכולין לומר אשר נתתה לי ה' (דברים כו י) – וכל אלה אשר מנתה המשנה לא לקחו חלק בחלוקת הארץ. מדרש תנאים לדברים חוזר על משנתנו וחוזר על הדרשה שבמשנה, ולאחר מכן: "דבר אחר אשר נתת לי לא שבררתי לעצמי, להוציא ארץ בני ראובן ובני גד שאין מביאין ממנה בכורים" (כו י, עמ' 174).

הכתוב והדרשה שדרשו חכמים אינם מאששים את כל המקרים אשר מנתה המשנה, שהרי האישה יורשת כבנות צלפחד; בספרי דברים מצוטטת משנתנו: "מכאן אמרו" וכו' (תוך שינוי קל בסדר הדברים), ולאחר הלכה זו: "אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך (שם כו יא), מלמד שאדם מביא ביכורים מנכסי אשתו" (פיסקא שא, עמ' 320), והדברים שנויים בתלמוד הירושלמי (סד ע"א). אם האישה אינה קוראת מפני שה' לא נתן לה נחלה, כיצד בעלה המביא מנחלה זו קורא את הפרשה? קרוב להניח שהאישה אינה קוראת מפני שלא נראה לחכמים שאישה תעמוד לפני המזבח ותקרא פרשה שלמה מן התורה. כפי שכבר אמרנו לעיל, הדרשה אינה אלא התבנית הפורמליסטית של ההלכה. המניע ההלכתי הממשי בא להדיר את אלו שאינם חלק אינטגרלי מהקהל כגרים, עבדים ונשים³⁸אם יזכנו החונן לאדם דעת נרחיב בכך בפירושנו לקידושין פ"א מ"ח. . לעומת זאת אריסים וחכורות לא הודרו, מן הסתם, בגלל מעמדם החברתי הרעוע אלא משום שלא נתפסו כבעלי הקרקע. לכך מצטרפת ההלכה שהקונה פרות מן השוק ראוי להביא ביכורים (ירו', סד ע"ב), וכן סוגיית הבבלי (גיטין מז ע"ב), ושם יש מחלוקת אמוראים האם מי שיש לו רק קניין בפרות ולא בקרקע קורא או לא.

בירושלמי למשנתנו מובא: "רבי זעירה רבי אמי רבי שמעון בן לקיש בשם רבי הושעיה בשלקטן לשלחן ביד אחר, אבל אם לקטן להביאן הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הביכורים שנראו ליתור בקרייה אינן ניתורין אלא בקרייה" (סד ע"א). הבחנה זו אינה עולה מפשוטה של משנה³⁹ראו עוד בפירושנו למשנה ז. .