פירוש ישראלי חדש על פרקי אבות · פרק 5 · משנה 12

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים. הלומדים בבתי הספר ובבתי המדרש.

מָהִיר לִשְׁמוֹעַ וּמָהִיר לְאַבֵּד – יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ. זה התלמיד הממהר לקלוט את שהוא לומד, אך גם ממהר לשכוח את תורתו. בסופו של דבר תכונתו השלילית מבטלת את זו החיובית. והיפוכו של דבר:

קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד – יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ. זה התלמיד המתקשה ללמוד, אך גם איננו מאבד את מה שלמד, ובסופו של דבר תורתו נשמרת בתוכו ושכרו גדול.

מָהִיר לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד – חָכָם. והוא כמובן צירוף התכונות הרצוי והמועדף (ויש הגורסים כאן: "זה חלק טוב", בהתאמה להמשך). ולעומת זאת:

קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וּמָהִיר לְאַבֵּד – זֶה חֵלֶק רָע. מזלו, גורלו, של אדם כזה הוא רע, שכן הוא מצוי במצב שאין בו שום צד של חיוב. (על "חלק" במשמעות של מזל או גורל השוו לשון התפילה: "שתיתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב וכו'" [ירושלמי, ברכות ד, ב]).

"לִרְצות" (ויש מנקדים: "לֵרָצות") שבמשנתנו אין עניינו רצון (על משמעויותיו השונות ראו לעיל ב, ד) אלא ריצוי, התרצות, כלומר פיוס או התפייסות. השורש פי"ס איננו מצוי במקרא ואילו בספרות חז"ל הוא משמש בשתי משמעויות: הטלת גורלות (השוו: "מפעל הפיס") מכאן, וריצוי, כבמשנתנו, מכאן, ומי יודע אם אין קשר בין השתיים, כאשר על ידי הטלת גורלות הביאו מריבה לידי גמר וסיום רגוע. השורש פי"ס מצוי רבות בלשון חז"ל, כגון השאלה "מפני מה האיש מקבל פיוס [רש"י: "נוח לרצות"] ואין אישה מקבלת פיוס?" (בבלי, נידה לא ע"ב), היינו מדוע הגבר הפגוּע ממהר, לדעת השואל, להתרצות, בעוד שהאישה הפגועה עומדת על שלה וקשה לפייסה? ותשובת התלמוד, הנאמרת ספק ברצינות ספק בהומור, "זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת": האדם ברוא מן העפר המתפורר בנקל, בעוד שהאישה נבראה מן הצלע הנוקשה והעמידה.

התהליך שמביא אדם להתפייסות איננו פשוט והוא שונה, כמובן, מאדם לאדם וממקרה למקרה. והנה, ניתן לדבר גם על "פיוס" ברמה הלאומית, ומוכר עד מאוד הוא הביטוי "צו פיוס" (שנולד, כמובן, על משקל "צו גיוס"), מפעל שהוקם בשנת 1996 על ידי "קרן אבי חי" (המוציאה לאור פירוש זה של מסכת אבות), והחל את דרכו כמסע הסברה לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין. היתה באותם ימים תחושה של קרע ושבר עמוק בקרב הציבור היהודי, בעיקר בין אנשים שמחויבותם לאורח חיים דתי גילתה פנים שונות, והתעורר הצורך בפעולות של הידברות, הכרה הדדית והקשבה איש לרעהו וקבוצה לרעותה. תוך תקופה קצרה הפך "צו פיוס" מסיסמה לגוף היוזם, מפיק ותומך בפעילויות רבות בכל רחבי המדינה, כולל באמצעי התקשורת. וכך הגדירו מקימי הפרוייקט הזה את מטרתם: "פיוס עבורנו הוא חתירה לשלום בין אנשים בעלי תפיסות מנוגדות. אך פיוס אינו ויתור על עמדות, וודאי שלא חיבוק מטשטש־הבדלים. פיוס אמיתי הוא זה שמעודד מגוון של השקפות בחברה, ואת קיומן של מחלוקות בין ההשקפות המנוגדות. אבל יותר מכל, פיוס מעודד הידברות בין אנשים החלוקים ביניהם, כי רק הידברות אמיתית יכולה להבטיח שפערים ומחלוקות לא יהפכו לקרע".

כמה פעמים מופיע בספרות חז"ל הרחבה (משנה ותוספתא, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי וכן עשרות המדרשים) הביטויים "יצא שכרו בהפסדו" ו"יצא הפסדו בשכרו"? והנה, על שאלה זו קשה היה להשיב בדורות קודמים, כי צריך היה אדם לקרוא לשם כך את כל ספרות חז"ל, ורק למיעוטה היו בנמצא קונקורדנציות (היינו ספרים שרשמו את כל המילים שבהן, כמו הקונקורדנציה לתנ"ך). דורנו נתברך באפשרויות שלא עמדו לפני קודמיו, ובראש ובראשונה במאגרים אלקטרוניים של כל הספרות הגדולה הזו בלוויית תוכנות חיפוש המאפשרות להשיב בתוך כחמש שניות על השאלות ששאלנו זה עתה. הראשון והחשוב שבמאגרים אלו, העומדים לרשות קורא העברית, הוא "פרוייקט השו"ת". ראשיתו של הפרוייקט בשנות השישים של המאה הקודמת והגירסה הראשונה שלו (במסגרת אוניברסיטת בר אילן) הופיעה כבר בשנת 1967. מלכתחילה ביקש הפרוייקט להתמקד רק בספרי שאלות ותשובות בהלכה. הכוונה היתה להעמיד עותק אלקטרוני של חיבורים שנכתבו מתקופת הגאונים ועד לימינו, ובהם שאלות שנשאלו רבנים והתשובות שהשיבו עליהן (ומכאן שמו). אך עם הזמן הרחיב את היקפו לכלול את המקרא, הרבה מפרשניו ותרגומיו הארמיים, את ספרות חז"ל לאורכה ולרוחבה, מאות ספרי שו"ת, קבלה, מחשבה, הלכה ועוד ועוד. הפרוייקט זכה גם בפרס ישראל לספרות תורנית בשנת תשס"ז בשל תרומתו העצומה להפצת ידע ולמחקר.

ולשאלתנו: מסתבר כי "יצא הפסדו בשכרו" הוא ביטוי נדיר המופיע בספרות חז"ל רק במשניות שלנו (ובציטוטן במסכת אבות דרבי נתן), בעוד ש"יצא שכרו בהפסדו" מצוי פעם נוספת בתוספתא (ביצה ב, ו) ובשני מקורות אחרים המצטטים אותה (כגון בבלי, ביצה כא ע"א). מיעוט הופעתו של הביטוי אכן מקשה על פירושו, אך מסתבר שהפסד הזמן שהשקענו בבדיקתו יצא בשכר יכולתנו ללמוד משהו על השפה העברית, ובעיקר להכיר טובה ותודה לפרוייקט גדול וחשוב זה, שבלעדיו לא היינו מסוגלים לכתוב את הפירוש העומד בזה בפני הקורא.