יש סדר למשנה על משנה מועד קטן · פרק 3 · משנה 6

תוי"ט ד"ה וחכמים אומרים וכו'. ודינין הנהוגין בגזרת שבעה שכתבן הרב אסור ברחיצה כיבוס וסיכה. בגמרא. שנא' התאבלי נא ולבשי בגדי אבל ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכה שהרחיצה קודמת לסיכה שנאמר ורחצת וכו'. הנה בגמרא דמ"ק ט"ו ע"ב הכי איתא אבל אסור ברחיצה דכתיב ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכה ע"כ. וז"ל רש"י ורחיצה בכלל סיכה דכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. ומעתה יפלא שהעלים התוי"ט עיניו ממה שפי' רש"י. והוי יודע דלכאורה פי' רש"י צ"ע שהרי ביומא ע"ו ע"ב גבי יוה"כ דאסור ברחיצה וסיכה מפיק הש"ס סיכה מדניאל דאמר וסוך לא סכתי וקאמר עלה אשכחן סיכה רחיצה מנלן אמר קרא ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ופריך והא תנא איפכא קא נסיב לה וכו' אלא אמר רב אשי רחיצה מגופיה דקראי שמיע ליה [מרבויא דלישנא וסוך לא סכתי ומצי למיכתב ולא סכתי רש"י] והנה בפי' רש"י יש לנו לומר דכן דרך רש"י בכמה מקומות לפרש כס"ד דבגמרא וכמ"ש התוי"ט בכמה דוכתי. אכן לפום קושטא דמלתא מסקנת רב אשי דלא ידעינן גבי יוה"כ דרחיצה אסורה אלא רק מרבויא וסוך לא סכתי קשיא דמהשתא גבי אבל מנ"ל דרחיצה אסורה. וגם לתירוצא דאי בעית אימא דאיתא ביומא ע"ז ע"א דכתיב ולאביתר הכהן וכו' קשיא נמי גבי אבל מנלן [ואל תטעה דילפינן אבל מיוה"כ כי הוא שבות גמור. דלכל הני דאבל אסור בהן כגון סיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה איצטריך הש"ס לאתויי מקרא דכתיבין גבי אבל] אבל לפי' התוי"ט ניחא. ודע דהפי' שכתב התוי"ט לא מלבו ודעת עצמו הוא. אלא שכן כתב הרמב"ם בפ"ה מהל' אבל דין ג' בזה"ל מנין שהאבל אסור לכבס בגדיו ולרחוץ גופו ולסוך שנאמר התאבלי נא ולבשי בגדי אבל ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכה שהרחיצה קודמת לסיכה שנאמר ורחצת וסכת ע"כ. ואולי מטעם שכתבתי גם להרמב"ם היה קשה לפרש כפירש"י לכן אסברי' בפנים חדשות שהרחיצה קודמת לסיכה וכו'. שוב ראיתי בלחם משנה כתב בזה"ל שנאמר ורחצת וסכת לא ידעתי למה לא כתב הראיה האמור בגמרא שאיתא שם ורחיצה בכלל סיכה דכתיב ותבא כמים בקרבו וגו' וכתב פסוק של ורחצת וסכת ואולי היה לו גירסא כך בגמ'. ולגירסתנו קשה דביומא"כ בעו בגמרא לאתויי מהאי קרא דרחיצה כסיכה ודחו ליה משום דהא תנא איפכא נסיב לה מנין לסיכה שהיא כשתי' שנאמר ותבא כמים בקרבו וגו' ומש"ה נייד התם ומייתי ליה מקרא אחרינא והיכי מייתי ליה בפ' ואלו מגלחין מהך קרא ולרבינו ג"כ קשה דאמאי לא מייתי ביומא מקרא דורחצת וסכת וצ"ע. ע"כ. וחידוש גדול מריש דבריו של הל"מ נראה דלו היה גירסא כך בגמ' דכתיב ותבא כמים וכו' וזה ליתא אלא פי' רש"י הוא אבל בגמרא שלפנינו ליתא שום ראיה אלא סתמא איתמר ורחיצה בכלל סיכה ורש"י הוא דקא מפרש דכתיב ותבא כמים. והילכך בחר הרמב"ם לו פי' אחר ולא ניחא לו כמו שפירש רש"י משום דקשיא ליה סוגי' דיומא וכדאמרן. גם מה שהניח הל"מ בצ"ע על הרמב"ם דלמה לא מייתי ביומא מקרא דורחצת וסכת. נראה לומר דעדיפא ודאי לאתויי מהך קרא בעצמו דאיירי בי' וסוך לא סכתי ולא הביא ממרחק ממילתא אחרינא. וזה פשוט וברור [ועמ"ש עוד לקמן בס"ד]. וכאשר החלותי להראות את ידו החזקה של הרמב"ם כן אוסיף תת ליתן הודעה את אשר מצאתי בלבוש י"ד סי' שפ"א הרכיב שני הפרושים יחד בזה"ל. רחיצה מנלן דכתיב וישלח יואב וגו' ואל תסוכי שמן וכו' הרי סיכה בפירוש אסור ואז"ל דרחיצה בכלל סיכה דכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו לפיכך בכ"מ שסיכה אסורה גם רחיצה אסורה מפני שאין סיכה בלא רחיצה ותכלית הרחיצה היתה בימיהם כדי לסוך אח"כ בשמן טוב דכתיב ורחצת וסכת וגו' לפיכך אסרו גם רחיצה באבל ולפי שהרחיצה כדי לסוך אח"כ וכו' ע"כ. הנה תחלת דבריו בפירש"י ומערב עירובא בתוכו פי' הרמב"ם ואם בפירש"י לחוד לא הוי ניחא ליה להלבוש מטעמא שכתבתי עפ"י סוגיא דיומא למה הביאו כלל וקצ"ע. ויש כדי ליתן טעם הא דרש"י לא רצה לפרש כהרמב"ם. משום דתליא סברת הרמב"ם בגירסא דגרסי' בשבת מ"א ע"א רחץ ולא סך [מעיקרא] דומה למים ע"ג חבית וז"ל תוס' ד"ה רחץ ולא סך ולא גרסי' מעיקרא דהא בכוליה הש"ס רחיצה קודם סיכה כדאי' פ"ק דקדושין רחצו סכו וקרא כתיב ורחצת וסכת מיהו קרא איכא לאוקמיה בסיכה שהיתה מתקשטת עצמה לריח טוב לכן לא היתה סיכה בתחלה שעל ידי רחיצה היתה מעברת הסיכה מעליה ע"כ וכ"כ תוס' ב"ב נ"ג ע"ב ד"ה הרחיצו וסכו בפ' כירה דאמר רחץ ולא סך מעיקרא וכו' ע"ש. וישמע חכם ויוסף לקח דאולי גם באשה שאמר לה יואב ואל תסוכי שמן דדייק שמן והיינו כדרך הנשים המתקשטות. אמנם באנשים דלא הוי סיכה דרך קישוט אלא לנקות את עצמו מלכלוך הוי הרחיצה אחר סיכה כדאמרי' בשבת רחץ ולא סך מעיקרא. והשתא גבי דניאל שאמר על עצמו וסוך לא סכתי נוכל שפיר לומר דסיכה קודם לרחיצה ולכך הוכרח הש"ס להוכיח דוקא מרבויא דקרא דה"ל לומר ולא סכתי ובזה יתורץ נכונה קושית הלחם משנה שהניח דצריך עיונא: