יש סדר למשנה על משנה מועד קטן · פרק 3 · משנה 3

הר"ב ד"ה שטרי ברירה שבררו להן דיינין זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד וכותבין שלא יחזרו בהן הבעלי דינים כו' ע"ש. בטוש"ע ח"מ סי' י"ג סעיף ב' כתבו בזה"ל כותבין פלוני בירר את פלוני וכו' וכל זמן שלא כתבו יכולין לחזור בהם. וכתב הב"י בזה"ל בספ"ק דב"מ כ' ע"א תנן מצא אגרת שום וכו' ושטרי ברורין וכו' הרי זה יחזור ובגמ' מאי שטרי ברורין הכא תרגמו שטרי טענתא ר' ירמיה אמר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ופירש"י כשבוררים להם דיינים כותבים להם זה בירר לו את פלוני וזה בירר לו את פלוני שלא יוכלו לחזור בהם וכתב הרא"ש זה בורר לו אחד כו' שבעוד שלא נכתב יכול כל אחד מהם לחזור וכו' וז"ל נמוקי יוסף זה בורר לו כו' פרש"י שהיו כותבין כן כדי שלא יוכלו לחזור בהם משמע דקודם כתיבה אע"פ שביררו יכולין לחזור ואפשר שדעת הרי"ף שכתב בתשובה שיכול לחזור בו עד שיגמור הדין מיירי בשלא נכתב אבל אם נכתב לא. ואיכא מאן דאמר דאע"פ שלא נכתב משטענו בפניהם אינם יכולין לחזור בהם ואע"פ שלא קבלו ולא קנו וכן משמע בירושלמי וכו' ומיהו כל הני מילי בשלא קנו מידם אבל קנו מידם אינם יכולים לחזור וכו' דאין לאחר קנין כלום ע"כ. ודעת הנ"י הובא להלכה בהגה"ה. ומהשתא איכא למידק דלמה התירו במועד לכתוב שטרי ברורין ואי משום טעמא שלא יחזרו בהן הבעלי דינים. הלא יש תקנה מעולה לקנות מידם ואינם יכולין לחזור דאין לאחר קנין כלום [ואין לדקדק נמי נעביד תקנה שיטענו בפניהם דבכה"ג שוב אינם יכולין לחזור. דאיכא למידחי דמיירי כגון שדחוקה להם השעה ואין פנאי לסדר טענותיהם אלא לאחר המועד. אבל לקבל קנין מהם על ברירותם ודאי אפשר וא"כ למה התירו לכתוב במועד] ויתכן לומר עפמ"ש הר"ן בפי' משנה דהכא בזה"ל ד"ה מזון בעל שקבל עליו לזון בת אשתו ואם העדים הולכים להם ולא כתבו שטר הקנין יכחיש הבעל הקנין ע"כ. ודע דתוס' ד"ה ואלו כותבין במועד כתבו בזה"ל ונראה בכל הני הוו דבר האבד פן ימות הנותן או העדים או בית דין או ילכו למדינת הים ע"כ והר"ן לא חפץ בטעם פן ימות הנותן וכו' לפי דקי"ל דלמיתה לא חיישינן כמפורש במקומות אחרים לכן לא כתב הר"ן אלא טעמא דשמא ילכו העדים. אמור מעתה דמתני' איירי בקנין ואפ"ה התירו לכתוב במועד שמא ילכו העדים למדינת הים ויכחיש הקנין. וזהו נמי אפשר וקמכווין הר"ב בפירושו וכותבין שטר שלא יחזרו בהן הבעלי דינים כלומר מי שרוצה מהם לחזור והוא מתחרט על אשר ברר. יכחיש הקנין. ונוכל לומר שזהו ג"כ בכוונת רש"י בפירושו בב"מ כ' ע"א [שהביאו הב"י הנ"ל] כשבוררים להם הדיינים [ואע"ג שעושים טצדקי דאית למיעבד לקיים הדבר כגון בקנין אפ"ה כל כמה דלא נכתב שטר ברורין. לא אהני מעשה כשילכו העדים למרחוק. הרוצה לחזור יכחיש הקנין] כותבין להם זה בורר וכו' שלא יוכל לחזור בהם כלומר ע"י הכחשת הקנין. ודאתינן להכי שוב אין הכרע לומר דרש"י ס"ל דענין החזרה תלוי בכתיבה משכתבו אין יכולין לחזור אפי' בלא קנין [וטעמא בעי דמהני כתיבה בלחוד בלא קנין] ובזה נמי יתבאר דעת הרי"ף בתשובה. דדחיק הנ"י אנפשיה דדעת הרי"ף דוקא בשלא נכתב אבל אם נכתב לא. והרי הרי"ף בסתמא כתב. ואדרבה מדנקט עד שיגמור הדין ולא נקט נמי עד שיכתוב. מסתברא לומר דעת הרי"ף בתשובה דכתיבה בלחוד לא מהני אלא כשנעשה קנין בתחילה יש תועלת בכתיבה שלא יכחיש הקנין. ולכך כותבין שטרי ברורין אפילו במועד. וזה הדבר כשעשו קנין לא איצטרך ליה להרי"ף למנקט דכבר גלוי דאין לאחר קנין כלום. המורם מהם כיוצא בהם במ"ש הר"ב ד"ה מתנת בריא ואי לא כתב לי' מפסיד המקבל דשמא יחזור בו הנותן ע"כ כלומר אע"ג דהמתנה נעשה בקנין. דאי לאו הכי אף בכתב יכול לחזור מ"מ חיישינן שיכחיש הקנין. וכן פי' התוי"ט לדברי הר"ב שיחזור ממה שהיה וכו' ע"ש [דהיינו שיכחיש הקנין לגמרי] וז"ל הר"ן ואם לא נכתב עדותן יאמר הנותן לא היה כך ע"ש. ברם דברי הר"ן צריכין פי' דהא איכא עדים ולחזי עדים מאי קאמרי ולמה צריך לכתוב עדותן. ובעל כרחך דלהכי כותבין דחיישינן שילכו העדים למרחוק. וא"כ קצת קשה שלא כתב הכא בביאור כמ"ש לקמן גבי אגרת מזון שהעתקתי לעיל לשונו ואם העדים הולכים להם וכו' יכחיש וכו'. עכ"פ יכול נוכל לה ליישב תמיהות התוי"ט בד"ה ואגרת מזון וכו' וקשיא מי גרע ממתנה ומאי קמ"ל ע"כ דאיצטרך דלא נימא דדוקא לגבי אחר חיישינן שמא יכחיש. אבל לזון בת אשתו שכל מעשיו הוא עושה לכבוד אשתו וכל לגבי אשתו דעתו קרובה וגם בוש הוא לכחש מה שהיא יודעת ויקל בעיני' כבודו קמ"ל דאפ"ה התירו. הן כל אלה יפעל לפי' הר"ב והר"ן והתוי"ט ואשובה ואראה פי' רש"י במשנה דהכא י"ח ע"ב בזה"ל שטרי ברורים ביררו ב"ד חלק זה לזה וחלק זה לזה ע"כ. ולכאורה פליאה דברר רש"י דרך לעצמו נגד שתי סוגיות בב"מ כ' ע"א ובב"ב קס"ח ע"א מאי שטרי ברורין הכא תרגימו שטרי טענתא ר' ירמיה אומר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. והנה מ"ש הר"ב והרמב"ם בפירושם במשנה דהכא במ"ק וכן בב"מ מ"ח פ"א כתבו הר"ב והרמב"ם שטרי ברורין זה בורר לו אחד וכו' ולא כתבו כהכא תרגמו שטרי טענתא כתבתי בס"ד ישוב נכון בב"ב מ"ד פ"י קחנו משם. אבל על רש"י שלא פי' זה בורר לו אחד אלא חידש פי' מחודש זהו פליאה וחדוש. ורחש לבי [לקבוע מסמורים מדלא קבעי הש"ס נמי הכי בסוגיא עלה דמתני' לפרש מאי שטרי ברורין כמו שסידר הש"ס בב"מ ובב"ב. אלא] דהכא במ"ק אין רצונו לפרש שטרי ברורין זה בורר לו אחד וכו' משום דקשיא למה התירו לכתוב במועד. ואי מטעם שלא יחזרו בהן קשיא ועשה קנין ואין אחר הקנין כלום. ומ"ש למעלה בנתינת טעמא שמא ילכו העדים למרחוק. ס"ל לרש"י שהוא דחוק דאיהו פסק כאיכא מ"ד שכתב הנ"י דמשטענו לפניהם אין יכולין לחזור וקשיא למה כותבין זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד הלא סגי שיטענו לפניהם וצ"ל כמ"ש למעלה דהשעה דחוקה ואין פנאי עד אחר המועד לתת טענותיהם וא"כ ע"כ שישארו אותן ב"ד המובררים במקומם גם אחר המועד וא"כ אכתי קשה יעשו הקנין בפני אותן הדיינים שביררו להם בשלמא במזון האשה י"ל דחיישינן שילכו העדים אבל בזה בורר לו אחד לא מצינן לומר הכי כדאמרן. ובעבור זה פירש"י דמתני' דהכא במ"ק דתנא שטרי ברורין שכותבין במועד היינו שביררו ב"ד חלק זה לזה וחלק זה לזה. ואתה קורא משכיל דרוש ולא תבזה. ולחכימה די ברמיזה: