משנת ארץ ישראל על משנה חגיגה · מבוא · מיקום 20

המשנה לחלקיה

מתוך מה שהעלינו, משנת חגיגה מתחלקת לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא פ"א מ"א - פ"ב מ"ד. בחלק זה נסדרו ההלכות על קרבנות הראייה והחגיגה אשר עולה הרגל מביא עמו בעלייתו לרגל. בחלק זה משנה אחת (פ"א מ"ז) היא הוספה מדרשית שנגררה אגב הזכרת הפסוק "מעֻוָת לא יוכל לתקֹן" (קהלת א טו), ואינה מגוף המשנה. בחלק זה שתי משניות קדומות. האחת (פ"א מ"ח) סודרת את סדרי ההלכות השונות, "מוקצעי תורה", לפי מידת זיקתן ויסודן במקרא. משנה ח שוקעה במשנת חגיגה מפני שאחד מקובצי ההלכה הנזכרים ברשימה מכונה "חגיגות". משנה זו גררה עמה משנה נוספת (פ"ב מ"א): אילו הלכות יש להימנע מלדרוש ואילו נושאי מדרש אין לדרשם אלא ביחידות, או אפילו להימנע מלדרשם ולמסרם לתלמיד. משנה זו היא מסורת קדומה, כפי שראינו. היא שובצה במשנתנו מכיוון שהמשנה הקודמת הסתיימה בהזכרת דיני עריות "שיש להם על מה שיסמכו". בדיון עצמו הצענו גם הצעות אחרות בעניין. בחלק זה של המשנה שוקע גם מדרש מאוחר שנזכר בו רבי שמעון בן מנסיה, חכם שחי על גבול סוף תקופת התנאים. מכל מקום, הצענו שהעורך כלל במשנה יחידה שלמה המשתרעת מפ"א מ"ז עד פ"ב מ"ב. היחידה, שהיא מדרשית באופייה, מקשרת בין שני החלקים העיקריים של המסכת. היא קשורה לפ"א מ"ו בחוליה המדרשית לפסוק "מעֻוָת לא יוכל לתקֹן" (הנזכר במ"ו ומ"ז). המשכה של היחידה עוסק במחלוקות נוספות בין שני הבתים (בית שמאי ובית הלל), מחלוקות שיש להן קשר להקרבת קרבנות בחגים. יחידה זו מסתיימת בפ"ב מ"ד.

החטיבה העיקרית השנייה משתרעת ממשנה ה בפרק ב עד סוף המסכת. כל החלק הוא קובץ קדום, אך יש בו שתי הוספות קצרות בפ"ג מ"ז מדברי תנאים מדור אושא, מעין הערות להלכה הקדומה, ומחלוקת אחת בין רבי אליעזר וחכמים בסוף המסכת בפירוש טעמה של ההלכה. כל הקובץ ערוך באופן שיטתי. המשנה פותחת בנטילת ידיים וטבילה (פ"ב מ"ה-מ"ו), טהרת הבגדים (שם מ"ז), החומרות בטהרת הקודש (טהרת קודשי מזבח) מבתרומה (פ"ג מ"א-מ"ג) והחומר בתרומה מבקודש (מ"ד), הנאמנות על טהרת היין והשמן והכלים בתחום ירושלים-יהודה (מ"ד-מ"ה), הנאמנות על כלים בירושלים וברגל (מ"ו), טהרת עמי הארץ בשעת הרגל (מ"ז), ומסיימת בנוהג של הצגת כלי המקדש ברגל וטהרתם לאחר הרגל (מ"ז-מ"ח). חטיבת הטהרה הובאה משום שטהרה היא מצורכי החג, ואין הקרבת קרבנות ואכילת בשר קודשים (קלים, כלומר קרבן חגיגה וקרבן פסח) ללא טהרה.

אם כן, במשנת חגיגה שתי חטיבות ויחידת קישור:

א. פ"א מ"א - פ"א מ"ו – קרבנות החג¹²⁴זו ראיה נוספת לטיעוננו שמשנה א בפרק א אינה עוסקת בחובת עלייה לרגל אלא בחובת הבאת קרבנות לחג. .

ב. פ"א מ"ז - פ"ב מ"ד – יחידת קישור.

ג. חטיבת הטהרה.