של רבו מובהק ז"ל תי"ט. ולפי שלשון מובהק הוא מבנין הפעל שנבנה על התולדה. לפיכך נ"ל שכך פירושו של רבו מובהק. שהוא רבו של זה שנעשה מובהק. ומלת מובהק מוסבת על התלמיד. ע"כ. לפי זה לא יתכן לומר הרב המובהק. וגם לפי דבריו הללו. תלמיד מובהק מעליותא היא לגבי תלמיד. איברא איפכא הוא ודאי. דתלמיד מובהק גרע. מתלמיד סתמא. או תלמיד חבר דעדיף מניה ובחנם הפך הענין ונדחק לשבש משמעות הלשון האמיתי. שמובהק הוא תואר הרב בלי ספק. ר"ל שהוא רב מבורר ומחוור בלי פקפוק וספק ודקדוקו של הרב תי"ט. בהיותו בוחן המלה מאבני בנין הפעל. הוא דקדוק עניות במ"כ. דכוותה חכם מומחה. וטובא איכא. ואמנם גם הרב המובהק גם החכם המושלם. הושלמו על ידי זולתם. בטרם הולידו. ועד לא תלמידים העמידו.
קריאה במקור
לחם שמים על משנה בבא מציעא · פרק 2 · משנה 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
היה אביו ורבו בבית השבי כו'. צ"ע באבן בוחן שלי.
חכם גרסא ירושלמי חכם שקול. וצ"ל דקמ"ל אפילו אינו רבו.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1978
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012730190205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fbf031dcb2b8dc8f77ba0d311f3bd49a6c781bb40960db72d54b3a71a37a6db6