לחם שמים על משנה בבא מציעא · פרק 3 · משנה 1

או שאבדו נקט אבדו. אע"פ שאין כפל אלא בדבר הנגנב. משום יוקרא. שאם נתייקר אחר אבדה. וזה רצה לשלם ולא להשבע. אם נמצא אחר מכן. ונתייקר. הכל של נפקד. נ"י. ר"ל נתיקר אחר ששלם אבל מה שנתיקר קודם תשלומין אחר גנבה ואבדה. והשומר לא שלם אלא כשעת גנבה. והמפקיד לא ידע שנתייקרה. ולא מחל עלה. פשיטא ליה דברשותא דמרה אייקור. דאע"ג דשלם. לא אקני ליה שבחא דמגופה למפרע בסתמא. זיל בתר טעמא. דלא אטרחיה לבי דינא. מי איכא למימר משו"ה אקנייה כוליה שבחא דהאידנא. אלא דלשנויא דאמר ליה סמוך לגניבותה תקני. משמע קצת דקני למפרע נמי מיהו לא מכרעא כולא האי. דסתמא איירי דשלם סמוך לגנבותה וק"ל. איברא לדידי חזי לי. דלהכי נקט אבדו נמי לאשמועין רבותא. כלומר לא מבעיא כי טעין נגנבו. דקני כפילא אלא אפילו קטעין שנאבדו. דלא הוה ידע שנגנבו. והדר אגלאי מילתא דנגנבו. סד"א כיון דלא אסיק אדעתיה למקני כפלא. לא קני ליה. קמ"ל. ונמצא הגנב אתרווייהו קאי אנגנבו ואשאבדו. דחד מילתא היא. ולא זו אף זו קתני. הכי דייק טובא לישנא דמתניתין.

למי שהפקדון אצלו והרי היא כמסורה לו ע"מ כן. שאם תגנב וישלם לו קרן שתהא פרה קנויה לו משעה שמסרה. דאל"ה במאי אקני ליה כפילא. דהוי דשב"ל. ותו דכל דאי לא קני. אלא משום דהוה ליה כמקנה לו מתחלה על תנאי זה.

ולא רצה להשבע שבועת השומרים. כרמ"ז אבל שבועה שאינה ברשותו. צריך לשבע.

ואני אומר אינו צריך. כיון שעל מנת כן שלם. והלה נתפייס בתשלומין. מחל לו כל שבועה.