משנת ארץ ישראל על משנה חלה · פרק 4 · משנה 5

שני קבים שניטלה חלתן של זה בפני עצמו ולזה בפני עצמו חזר ועשאן עיסה אחת רבי עקיבה פוטר – לדעת רבי עקיבא כבר הורמה חלה מכל חלק בנפרד. זאת לדעת רבי עקיבא שהחלה שהורמה מכמות קטנה היא חלה לכל דבר, וחכמים מחייבין – משום שלדעתם החלה שהורמה מהקבים הבודדים אינה חלה, לא חלים עליה דיני חלה ואף אין הם פוטרים את העיסה מחלה אם נוצרה כמות גדולה מספיק כדי "שיעור" (חמש רביעיות הקב).

נימצא חומרו קולו – הגישה של רבי עקיבא מחמירה בתחילה (שהחלה שהורמה מקב היא חלה לכל דבר) ונמצאת גורמת בסופו של דבר להקלה, ואילו ההקלה של חכמים בהתחלה (שהחלה היא חולין לכל דבר) גורמת חומרה, שיש להפריש חלה על הכול. במשנתנו "חומרו קולו", והוא לפי דעת רבי עקיבא. אבל בירושלמי בשם "אית תנויי תני: קולו חומרו" (נט ע"ד), כלומר לדעת חכמים. גם בחלק מעדי הנוסח שבספרות הראשונים¹⁹⁰ראו זק"ש, משנה, על אתר, הערה 38. ראו גם אפשטיין, מבוא, עמ' 102. גם כאן האית תניי הראשון הוא הנוסח שבכל כתבי היד, ונראה כמקורי יותר. נמצא "קולו חומרו". נראה שזה תיקון של ראשונים שהניחו שהמשך המשנה צריך להיות כהלכה, וההלכה היא כחכמים נגד התנא הבודד.

דרכו של רבי עקיבא במשנתנו מעוררת שאלה באשר למועד הרמת החלה. מהדברים משמע שהרמת החלה לא הייתה ברגע קצר כלשהו, אלא מועד הרמת החלה הוא זמן ממושך. בפרק ג (מ"א-מ"ו) מופיעה סדרת הלכות שמשתמע מהן שיש מועד קצר וקבוע להרמת חלה; מה שלא היה חייב בחלה אז פטור גם אם בהמשך יתחייב בחלה, ומאידך גיסא מה שהתחייב בחלה לא ייפטר גם אם בעתיד ייווצרו שינויים הפוטרים את הבצק מחלה. רבי יוחנן בן נורי קבע שזמן הרמת חלה הוא "גלגולה", כלומר נתינת המים, ורבי עקיבא אמר זמן הקרימה בתנור, כלומר סוף האפייה. ממשנתנו משמע שגם רבי עקיבא מדבר על הרמת חלה מבצק, שהרי לאחר הקרימה בתנור אי אפשר כבר ששני קבין יחזרו להיות עיסה אחת, ובכלל לפני הקרימה הם היו פטורים מחלה, וכיצד זה הופרשה מהם חלה? ממילא אין כאן שתי עיסות שהפכו לאחת, אלא סתם עיסה אחת. דין שתי עיסות שצורפו נידון כל צורכו לעיל (פ"ב מ"ד), והוא אינו הנושא כאן. אפשר היה להבין שרבי עקיבא סבור ששינוי שנעשה במועד מאוחר אינו משמעותי ואין לו כל מעמד הלכתי, ולכן הצירוף של העיסות אינו משנה לעניין חלה. אבל ברור שלא כך מציגה משנתנו את דבריו אלא היא קושרת בין הקלתו זו ובין חומרתו שגם קב חייב בחלה.

מאידך גיסא, גם דעת חכמים קשה. אם הם סבורים שמועד הרמת החלה הוא הקרימה בתנור, הרי שדעתם קשה כשם שדעתו של רבי עקיבא קשה. אבל אם הם סבורים כרבי יוחנן בן נורי הרי ניתן לשחזר שבשלב הגלגול היו אלו שתי עיסות נפרדות, ואחר כך גלגלן מחדש, עם מים נוספים, כדי להפכן לבצק אחד, ולכן התחייבו בחלה.

אין זאת אלא שלשיטת רבי עקיבא זמן הרמת חלה הוא מהגלגול ועד הקרימה. לעיל (סוף פרק ב) הצענו כי זו גם דעתו של רבי אליעזר.