משנת ארץ ישראל על משנה חלה · פרק 3 · משנה 3

1.

היקדישה עיסתה עד שלא גילגילה ופדייתה – בצק של הקדש פטור ממצוות חלה (לעיל פ"א מ"ג). גם במקרה זה המועד הקובע הוא נתינת המים, ה"גלגול". אם הבצק שייך היה להקדש בזמן הגלגול הבצק פטור מחלה.

חייבת – במקרה זה העיסה חייבת, משום שהאישה הקדישה את העיסה לפני מועד החיוב ופדתה אותה לפני אותו מועד, ובזמן שגלגלה הייתה העיסה רכוש פרטי. 2.

משגילגלה ופדייתה חייבת – העיסה נפדתה ואחר כך גולגלה וחייבת, כי ברגע הגלגול הייתה רכוש פרטי. העיקרון ההלכתי ברור, אבל לשון המשנה מתאימה יותר למסקנה שפטורה, שכן פשוט יותר לפרש שהאישה הקדישה את הקמח ופדתה רק "משגילגלה", כלומר לאחר הגלגול, ואז פטורה כי בשעת הגלגול היה הבצק רכוש הקדש. במשנה הבאה, שהיא מקבילה לזו שלנו, אכן במקרה זה פטורה. על כן יש לתקן אולי את משנתנו, אך קשה לתקן נגד כל עדי הנוסח. 3.

הקדישתה עד שלא גילגילה גילגילה הגיזבר ואחר כך פדייתה פטורה – האישה שהקדישה את הקמח, בזמן הגלגול הייתה בידי הגזבר ואחר כך פדתה את העיסה פטורה, כי בזמן הגלגול הייתה העיסה רכוש המקדש, שבשעת חובתה – שעת החובה היא שעת הגלגול, היתה פטורה – כי הייתה רכוש הקדש.

המשנה מניחה בפשטות שהאישה הקדישה את עיסתה וממשיכה לטפל בה. ההקדשה היא על מנת לפדותה, לעתים מיד לאחר ההקדש. מבחינה משפטית כל רכוש האישה שייך לבעלה, והדבר חל במיוחד על מזון שהיא מכינה למשק הבית. עם זאת, בעשרות עדויות המשנה מניחה בפשטות שהאישה שולטת על רכוש, שליטה בפועל או גם מבחינה משפטית. משנתנו מצטרפת לרשימה זו של עדויות¹⁵⁵ראו פירושנו לעירובין פ"ו מ"ו. .