[אות מח] בהרע"ב ד"ה המאכיל וכו'. דלאו בני חיובא. משמע דלגדולים הם חייבים לשלם וכדאיתא ר"פ הגוזל ומאכיל אר"ח גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה ורמז"ג. ומ"מ קשה לרמב"ח שם דלא ס"ל להא דר"ח יקשה ממתני' דהכא דמאי איריא דנקט בניו קטנים ועבדים וצ"ע. ונראה לענ"ד ליישב דהא כל עיקר דינא דמתני' דא"צ לשלם חומש כיון שלא אכלו בעצמו. וא"כ י"ל דנקט בניו קטנים עבדים לרבותא ל"מ לאחרים גדולים דהאוכל ישלם חומש אף לרמב"ח היינו דמצד גזילה א"צ האחר האוכל לשלם אבל פשיטא דבתרומה צריך לשלם החומש מדין אכילת תרומה בשוגג (וגם הקרן צריך להפריש שיהא תרומה ויחזיק לעצמו למכור לכהנים אבל החומש צריך ליתן לכהנים) בזה אין המאכיל משלם חומש. אבל במאכיל לקטנים ועבדיו דלית להם לשלם ס"ד דהמאכיל ישלם חומש קמ"ל דגם בזה המאכיל פטור ודו"ק:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה תרומות · פרק 7 · משנה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fe28a513e7970388f36c005257a87c88374735f51a71c6c09bc73ef8a6d67aff