תוספות רבי עקיבא איגר על משנה תרומות · פרק 6 · משנה 2

[אות מב] תי"ט ד"ה והוא משלם. ופריך בירוש' וכו'. הר"ש והרא"ש פירשו דקאי אשלמעלה. דאיתא בירושלמי הא רבי מאיר אומר משלמין ורבנן אמרי משלמין מה ביניהון (היינו דגם לר"מ צריך הבעה"ב לשלם דמי החולין דלא כהרע"ב וא"כ מה ביניהון) ומשני אמר ר' יוחנן עיקר סעודה ביניהן רמ"א עיקר סעודה לבעל הבית ורבנן אמרי לפועלים (פי' עיקר סעודה על מי לטרוח ר"מ סבר על הבעה"ב לטרוח ולכך משלם כל הקרן ורבנן סברי על הפועלים לטרוח ולקנות ובעה"ב נותן להם הדמים והיינו פחות מהקרן) ר"ש בן לקיש אומר טפילה א"ב רמ"א טפילה לבעל הבית ורבנן אמרי לפועלים. (פי' מי חייב לטפל ולקנות חולין מתוקנים) וע"ז פריך הירושל' והלא כבר אכלו היינו לר"י אליבא דר"מ דאמר עיקר סעודה לבעל הבית ומש"ה משלם כל הקרן. ואמאי והרי כבר טרח והכין והאכילן ולא היה לו לשלם אלא דמים ומשני דההיא טורח לא חשיב טורח שנפשו של אדם קצה באכילת איסור הלכך צריך לשלם להם כל הקרן והם לא יפסידו כלום בתשלומי הקרן. והרמב"ם (בפ"י מה"ת) פסק כרבנן והעתיק להירושלמי וז"ל המאכיל הפועלים וכו' הם משלמין קרן וחומש מפני שהם כשוגגין והוא משלם להם דמי סעודתן שדמי החולין יתירים מדמי תרומה שאכלו שדבר האסור נפשו של אדם חותה ממנו עכ"ל. משמע דהרמב"ם ס"ל דפירכת הירושלמי אף לרבנן דלא כהר"ש והרא"ש שכתבו דלר"י אליבא דר"מ פריך ותמיה לי דמאי פירכא יש לרבנן הא מה שאכלו סעודתן את התרומה הם משלמין לכהן חולין מתוקנים וא"כ לא נהנו כלל מסעודתן דהוי כלא אכלו כלל. ובאמת גם אם הפירכא לר"מ קשה. דאף דכבר טרח הבעה"ב והכין והאכילן הא כיון דטורח על הבעה"ב שמוטל עליו הטורח לעשות לפועלים חפשי מן הטורח והכא אם הפועלים יצטרכו לשלם הקרן דהיינו כדין האוכל דמשלמין חולין יהי' הטורח עליהם. עכ"פ על רבנן בודאי ליכא פירכא. ונראה דמזה ראי' דס"ל להרמב"ם כיון דקיי"ל דלפי דמים משלם. משלם רק פירות חולין בשיווי התרומה שאכל כדס"ל להתי"ט בד"ה וקרן. וזה פרכת הירושלמי כיון דהפועלים משלמים רק כפי שיווי התרומה אמאי הבעלים צריכים (לשלם) להם דמי סעודתן מן החולין הא הם אכלו כבר ופטורים מלשלם רק דמי תרומה יהא הדין דהבעלים יחזרו להם רק הפסדן דהא נהנו באכילתן כאילו היה חולין: