תוספות רבי עקיבא איגר על משנה תרומות · פרק 6 · משנה 4

[אות מג] בהרע"ב ד"ה שני חומשים. חד משום אוכל. ושיעורו בכזית וחד משום נהנה מהקדש ושיעורו בשוה פרוטה והא דחל איסור הקדש על התרומה משום דמכח ההקדש נאסר גם לכהן. הרמב"ם בפי' ובחבורו. ובלא"ה י"ל כיון דאקדשיה ניתוסף עליו איסור הנאה שאינו של כליון דשרי לזר בתרומה:

[אות מד] שם בתי"ט ד"ה וקרן. דמשלם מן החולין וכו'. אבל הר"ש כתב וז"ל דמי תרומה שאין יקרים כחולין גם יכול לשלם דמים וא"צ לשלם פירות הראוים להיות קדש עכ"ל. ומזה דקדק המ"ל (בפ"י מה"ת) דס"ל להר"ש דיש ב' חילוקים דהיכא דמשלם דמי תרומה היינו כשווי תרומה וגם משלם דמים והיכא דמשלם מן החולין היינו דמשערין תרומה כאילו היתה חולין וגם משלם מדברים הראוים להיות קדש. ונ"ל ראיה לזה מסוגיא דפ"ב דפסחים (דף ל"ב) דמבעי אם לפי מדה משלם או לפי דמים. וה"ד כגון דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה ולא נקט הנ"מ בפשוטו דאם לפי מדה משלם צריך לשלם סאה פירות מן החולין מתוקנים ואם לפי דמים משלם משלם מפירות חולין כשיווי סאה פירות תרומה שאכל אלא ע"כ אף אם לפי דמים משלם מ"מ שמין התרומ' שאכל כאילו היתה חולין כן נראה לענ"ד בעזה"י. ומ"מ עדיין קשה לי למ"ד התם היכא דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף זוזא לא תיבעי לך דלא גרע מגזלן הא מ"מ נ"מ דאי לפי דמים צריך לשלם כל הד' זוזי בפירות והחומש מהד' זוזי. ואי לפי מדה משלם רק סאה אחת והחומש מאותה סאה דזהו תשלומי תרומה והשאר דמשלם מטעם גזלן משלם רק במעות וא"צ להוסיף חומש וצ"ע: