עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים · פרק 2 · משנה 1

מותרין. הלשון אינו עולה שפיר. דאטו הנהו דפ"ק אסורין הן שלא ידור בהן ואפשר לי לומר דסתם לן תנא כר"מ דדריש טוב אשר לא תדור. טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ואע"ג דהתם לענין נדר דאמר עלי לחיובי בקרבן קאי ה"נ איכא למיחש בכולהו נדרים שמא יעבור על אסורו שאסר על נפשו:

הר"ב לא גרס בגמרא ומי איכא לאסוקי כו' אלא מחוורתא. וכן הר"מ והרא"ש לא גרסי ליה:

כב"ח. כל מיני איסורין קתני. אסורין באכילה כבשר חזיר, ואסורים בהנאה כעבודת גלולים, ואסורים בהנאה שאין להם בטלה כעורות לבובין שהן תקרובות לעבודת גלולים ואין להם ביטול. ותנא נמי שאסורים באכילה כלבד ויש בהן טומאה כנבילות. ושטומאתן חמורה בכעדשה כשקצים ורמשים. הר"נ:

כרמשים. כדכתיב ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ:

כחלת כו'. שאע"פ שחל איסור ע"י קריאת שם לא מיקרי דבר הנדור, דהא מעיקרא נמי אסור משום טבל ופיו לא אסר אלא התיר שהוציא השירים מידי טבל. הרא"ש:

ולכך אינו אוסר עליו האכילה באמרו הרי הוא כבשר חזיר וכע"ג. ואסר עליו כשאומר כקרבן, לפי שהוא יכול לדור קרבן ולומר על מה שירצה הרי זה קרבן ויהיה קרבן, ואי אפשר שידור ויאמר על שום דבר הרי זה בשר חזיר או ע"ג. הר"מ:

מותר. משום דקא בעי למתני האומר לאשתו כו' דצריך פתח ואי לא הדר ותני הרי זה מותר לא ידענו ואלו מותרין דרישא כלומר שהן מותרים בלא פתח אהי מנייהו קאי אי אכולהו אי אתרתי מנייהו. הר"נ:

כאמא. הוא הדין במתפיס בשאר איסורי הנאה בע"ג וערלה כו'. ובגמרא נמי תניא הכי אלא האי דנקט כאימא. חדא דאית בה תרתי אשמועינן. חדא, דאע"ג דמתפיס בדבר האסור, בעם הארץ מדרבנן צריך פתח. ואשמועינן תו שצריך שיהא ממקום אחר אבל אין פותחין לו בכבוד אמו כלומר אלו היה יודע שלא יהא כבוד לאמו בכך לא היה נודר. דלא תימא נהי דאין פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו ה"מ בנדרים דאורייתא אבל האי דליתא אלא מדרבנן פותחין, קמ"ל דלא. ודוקא במדיר אשתו ומתפיס בדבר האסור גזרו אטו מתפיס בדבר הנדור, אבל שאר נדרים שאינן מצויין לא גזרו. הר"נ:

כלום אתה מתחרט חרטה דמעיקרא מלשון תוהה על הראשונות. הר"נ:

כלומר עומד אתה על דעתך הראשונה שרצונך עדיין באותו הנדר:

משום דנדרים מתפיס חפצא אנפשיה תני בהו בלשון שאני, כלומר מה שאני. ומשום דשבועות אסר נפשיה תני להו בלשון שאיני ביו"ד. הר"נ:

גמרא, דתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו. וכתבו התוספ' תימא מה ענין זה לנהגו בו איסור, וי"ל דהאי נמי שנדר ונתכוין לאסור עצמו גם בדבר שאין בו ממש אין לך נהגו גדול מזה:

וא"ת אמאי מתסר והא מצות לאו ליהנות נתנו וי"ל דהיינו לומר שאין קיום המצוה חשוב הנאה אבל מ"מ אי מתהני גופיה בהדי דמקיים מצוה הנאה מקריא. ומש"ה אמרינן בפרק ראוהו ב"ד הנודר הנאה מן המעין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות החמה. הר"נ. ועתוי"ט:

שבועה כו'. מתמה התוי"ט, אמאי לא תני שבועה שאיני משמשך:

משום שבועת שוא. הר"מ: