תוספות רבי עקיבא איגר על משנה סוטה · פרק 7 · משנה 1

[אות כג] תוי"ט ד"ה פרשת סוטה. ובספרי אמרינן כו'. וקשה לי הא בפשוטו אי לא כתיב קרא להתיר הוי ילפינן סוטה וגם וידוי מעשר בג"ש דאמירה אמירה מלוים אלא דלבתר דכתיב קרא בסוטה להתיר בכל לשון שוב ילפי' מעשר מסוטה ולא מלוים דילפי' יותר אמירה סתם מאמירה סתם משא"כ לוים דכתיב עניה ואמירה והכי מצינו דגבי שבה"ע צריך לימוד דבכל לשון דלא נלמוד קול קול ממשה כמ"ש תוס' והעתיקו התי"ט. ואילו במתני' ג' ד"ה מה עני' כ' בשם תוס' הא דלא ילפינן בלוים קול קול משבה"ע דעני' וקול גמר מעניה וקול ואין דנין עני' וקול מקול גרידא. ותיקשי ג"כ אמאי צריך ריבוי בשבועת העדות הא ממילא לא הוי ילפינן קול קול ממשה דלא ילפינן קול גרידא מקול ועני'. אלא ודאי דבלא ריבוי' הוי ילפי' ג"כ קול גרידא. אלא היכי דאיכא למילף קול מקול. או קול ועניה. מקול ועני' עדיף יותר למילף קול ועניה מקול גרידא. ה"נ י"ל לענין אמירה:

[אות כד] שם ד"ה ותפלה כו'. כמ"ש שם פרק ו' מ"ה. כפי מ"ש התי"ט שם וזהו מדברי התוס' דפירכת הש"ס קדושה ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא. היינו נהי דקידוש דאוריי' מ"מ עכ"פ יין לאו דאורייתא ע"ש. א"כ מהתם לא נשמע כלל דקידוש דאו'. דדלמא באמת פירכת הש"ס דכל עיקרו דקידוש. וכי מושבע ועומד מה"ס הוא אבל באמת א"צ כלל לראי'. דהא להדיא איתא בברכות (דף כ"א) נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה. ובתוס' בשמעתין כ' ועוד דהתם (ברכות דכ"א) משמע דקידוש דאורייתא. וכוונו לראי' הנ"ל. ואח"כ כתבו והכי משמע נמי בריש מס' נזיר וכו':