לחם שמים על משנה מעילה · פרק 4 · משנה 4

הפגול והנותר כו'. אבל לענין אכילה אי איכא פחות מכזית פגול. ונותר משלים לכזית חייבים עליו משום פגול כו' וא"ל רבי דאי הוה חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרפין. וחייב עליו משום נותר ומשום פגול רש"י. וצ"ל דלא לחייבו בשתים שא"כ אתה מחייבו על פחות מכשיעור. אלא לענין מלקות. לחייבו אם התרה בו משום נותר. או משום פגול. תי"ט.

נלע"ד דלא דק. שאם כדבריו. ברוב ומיעוט נמי תקשי. וכן בשוה ושוה. ולענין התראה אחת. אלא ודאי כיון דמצטרף. הדר הוה ליה כי חד גופא. אלא שהמיעוט נמשך אחר הרוב. והרי הוא כמוהו. א"כ במקום שהם שני חלקים שוים. שאין לאחד יכולת לגרור חברו אחריו. מטעם מיעוט. שהוא טפל ובטל אצל הרוב. ורחמנא אמר דלצטרפי. הילכך. כזית נותר יש כן. כזית פגול יש כאן. כדרך שאם התרו בו משום אחת איזה שהיא. אתה מחייבו אחת. משום שיש כאן כשיעור מתורת צירוף. באיזו שהיא. הרי שכל הזית נעשה כולו פיגול. ונעשה כולו נותר. לפיכך אם התרו בו משום שתים. חייב שתים. שהרי יש כאן שתים. זה ברור. ותי"ט לא העמיק כל צרכו.