עיקר תוספות יום טוב על משנה קידושין · פרק 1 · משנה 6

כדכתיב ושלף איש נעלו:

שהמלך פוסלה לפעמים וגוזר לצור צורה אחרת הלכך כדבר שאינו מסוים ושלם דממעטינן דבר שאינו מסוים מדכתב נעל. רש"י. וטעם דבפירות לא. מדכתיב נעלו נעל אין מידי אחריני לא. גמרא. וקשה דלמ"ד אין קונין בפירות לא קיימא הך אוקימתא דכל הנשום כל מטלטלין שכתב הר"ב ברישא. ומוקמינן שנתחייב לו דמי שור ואח"כ קונה אצלו פרה באותן הדמים ומשום דלא שכיח לא תקנו בו רבנן שלא יהיו מעות קונות כו'. והר"מ מפרש כל הנשום כו' כגון שיאמר אלו בהמות או זו השדה שוים כך וכך לטרות פלפלין. לפיכך כשהחליף הפלפלים עם הבהמה כו' (כיון שמשך זה נתחייב כו') ולא יתקיים הקנין לא בפירות. ולא במטבע. לא קשה מידי לפי דלדבריו הראשונים אין הקנין כמו קניין סודר שבו אמרו אין קונין בפירות דאמעיטו מנעל. אבל דבריו הראשונים בתורת שיווי דמים הן וסבירא ליה דבכהאי גוונא כולי עלמא סבירא להו דקונין זה את זה. ומ"ש הר"ב הואיל ולא שקל כו' כ"כ הר"מ. וקשה דהא אפשר דאעפ"כ דעתו אצורה. ובגמרא אמרו משום דלא שכיח כו'. ולי נראה שלשון הר"ב מסורס שמ"ש וכל וכו' עד בחליפין. צ"ל אחר ולא מנה. ועתוי"ט:

בכסף. בגמרא יליף ליה:

וחזקה לאו דוקא. וה"ה משיכה ל"ד:

משמע דבמקח וממכר לא משכחת לה. ומ"ב פ"ח דערכין, מדבריהם היא. המגיד. ועתוי"ט: