עיקר תוספות יום טוב על משנה קידושין · פרק 1 · משנה 7

ועיקם התנא לשונו לומר דמצות הבן הם. שאם לא עשאן לו אביו חייב הוא בעצמו לעשותן כדאיתא בגמרא. ובסיפא אגב רישא נקט האי לישנא:

כולהו ילפינן להו בגמרא מקראי. ועתוי"ט:

חיותיה הוא שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אינו יודע לשוט:

כללים הם ולדוגמא נקטינהו. כמ"ש הר"מ:

אם היה חולק עם אחר בדבר הלכה לא יאמר נראים לי דברי פלוני רש"י. והרמ"ה כתב, זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו אלא אפילו נראין לו דברי אביו, אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו, אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקים ישיב. טור:

חייבין. דכתיב תיראו. ומה ת"ל איש, שהוא סיפוק בידו לעשות (שאין מוחה בידו). אשה רשות אחרים (בעלה. רש"י) עליה. גמרא:

ואף דבירושלמי אמרינן כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית, אפ"ה כיון שחיובו תלוי במה שהזמן גרם לבישתו ביום יש לה ליחשב זמן גרמא שזמן לבישתה גורם החיוב. תוספ':

פטורות. מה תפילין נשים פטורות, אף כל מ"ע שהזמן גמרא נשים פטורות. גמרא:

אע"ג דאית בהו לאו וללא תשים דמים, וא"כ תיפוק ליה דנשים חייבות משום הלאו, מסיק הר"נ, דלאו ועשה אינן באין כאחד, דלא תשים, ההוא כשבנה ע"מ שלא, לעשות. ואעפ"כ מחייב אח"כ, לעשות מעקה משום העשה:

נמי לאו דלא תוכל להתעלם כשנטלה ע"מ שלא לההזירה עבר הלאו. ומ"מ מחויב לקיים העשה דהשב תשיבם:

אם נטלה ע"מ שלא לשלחה עובר משום לא תקח האם. ואח"כ חייב בעשה. דשלח לרבנן לאו מעיקרא משמע. הר"ב:

ומ"ש כל, אמנם ר"ל הרוב. הר"מ:

דזמן גרם ונשים חייבות, כדאיתא בפסחים דף מ"ג. ושמחה במועדים דכתיב ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך. רש"י:

כדכתיב הקהל את העם האנשים והנשים:

כת"ק דסוף: פ"ו דיבמות, דהלכתא כותיה:

מפורש לעיל:

ולאו עונשי מלקות הן. ובגמרא, אי מהכא אימא דוקא משום כפרה הם רחמנא עלה. פירשו התוספ' כגון עריות דכתיב בנשים עונשין כתב רחמנא אשר תשים. לפניהם השוה כו' לכל דינים. ואי מהא הוא אמינא משום דחיותה היא דאי אין עליה דין הכל גוזלים אותה והיא גוזלת אחרים והכל בדילין הימנה כתב רחמנא והמית איש או אשה בשור המועד שהרג ה. סוה כו' ואי מהא משום דאיכא איבוד נשמה חס רחמנא, אבל הנך תרתי אימא לא, צריכא:

אפילו העלתה זקן. רש"י: