עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין · פרק 4 · משנה 3

אלמנה כו'. וכל הבא ליפרע מנכסי יתומים. והוה מצי למתני אין נפרעים מנכסי יתומים אלא בשבועה. ונמנעו מלהשביע האלמנה אלא האלמנה הוי חדיש טפי, סד"א משום חינא אקילו רבנן עלה. ולכך נקט רישא נמי באלמנה, כדאיתא בגמרא ותוס'. ועתוי"ט:

נמנעו ב"ד. הר"מ:

ולפיכך באלמנה הוא דנמנעו אבל לא בגרושה. גמרא:

וז"ל הר"ן, כל מה שירצו יבחרו היתומים דבר קשה להדירה בו כגון קונם וכו'. ולא חשודה לעבור על נדרה ואפילו תעבור אין ענשן של נדרים חמור כל כך כענשן של שבועות שנפרעים ממנו ומכל העולם. ובגמרא, וניחוש דלמא אזלא לחכם ושרי לה. ומשני, קסבר צריכה לפרוט את הנדר היאך נדרה נדר הזה וכי מפרטה קמיה דליתומים נדרה וכך נדרתי אם נהנתי מכתובתי כלום לא שרי לה:

וא"ת ידירוה בדברים שאין בהם עינוי נפש שאין הבעל יכול להפר. וי"ל כיון שאין בהם עינוי נפש לא תחוש אם תקיימם כו'. וא"ת ידירוה שלא תאכל ככר זה כו' ותאכלנו לאלתר בפנינו וי"ל דלא תחוש לעונש זה אלא בנדר שע"י עומדת באיסור כל ימיה. תוספ' והרא"ש. ובגמרא וכי לא ניסת נמי לכי מנסבה מיפר לה בעל. ומשני אין הבעל מיפר בקודמין. ועתוי"ט:

פירש"י ששבועות הדיינים הנזכרת במשנה, של תורה היא, ונקיט ס"ת בידיה או תפילין ומשביע לה בשם או בכינוי. כדאשכחן באברהם שים נא ידך כו' ואשביעך ועונשה מרובה. וחוץ לב"ד, שבועה דרבנן בקללת ארור ולא נקיט מידי. ואע"פ ששבועת המשנה טכסיסה כשל תורה תקנו כאן להקל בכך כדרך שתקנו שתהא גובה בנדר:

תקון כו'. לאו למימרא שהיו צריכין כך לכתחלה, דהא לעיל מכשירין חכמים דהיינו ר"א אפילו בלא עדי חתימה. אלא תיקן ולימד לעשות כן כדי שלא יהא צריך לעדי מסירה. אבל אם ירצה לכתחלה לסמוך על עדי מסירה, יש לסמוך. הרא"ש: