זה דעת ר"ש ור"ל בגמרא. רדייקי דבית דין היינו שלשה. וטעמא דבעינן שלשה והרי אין זה אלא עדות בעלמא, כתב הר"נ דתקנה קדומה היתה כדי שיהא לדבר קול. ע"כ. דבי תרי לא מפקי קלא דהכא בעינן גילוי מלתא מפי לגבות ממשעבדי כו'. ולדידהו חשש ממזרות ליכא דהא ג' מפקי לקלא. אלא טעמא משום תקנת עגונות, דכיון דאטרחינן עליה לילך כו' לא יטרח בשביל לעגנה. ור"נ ור"י סברי דב"ד היינו תרי, וקרי להו ב"ד משום דאין דבר שבערוה פחות משנים. ואפילו היכא דלא חיישינן לשקרי. וכ"פ כל הפוסקים. ולדידהו סעמא משום חשש ממזרות. וא"כ הר"ב מזכי שטרי אבי תרי ודלא כהלכתא. ועתוי"ט:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין · פרק 4 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והיינו מכות מרדות. דודאי דלא היו כאן מלקות דאורייתא. וטעמא דהיו מלקין משום דקיי"ל דתקנתא דר"ג לא היתה אלא לכתחלה, אבל בדיעבד אם בטלו מבוטל. ומיהו דוקא לאחר תקנת ר"ג, אבל מה שקודם ר"ג, למר כדאית ליה ולמר כדא"ל אפילו בדיעבד הוא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: d6f1a28e919f56ddd30351e89e43419039930e4ce0ffd796bd4bbc967e6d77bd