מלאכת שלמה על משנה כלאים · פרק 2 · משנה 2

בד"א כו'. מפ' בירושל' {הגה"ה לשון הח' הרי"א ז"ל פירשו בירושלמי דאפי' הם ממינים הדקים הרבה שא"צ מהם לבית סאה אלא ג' קבין הוי דינייהו ברובע הקב אבל כשא"צ לב"ס אלא ב' קבין וכ"ש פחות מזה דינו כזרעוני גינה. וזרעוני גינה שצריך מהם ב' קבין לב"ס וכ"ש הצריכין יותר גם הם דינם כתבואה וזהו ההפרש שבין תבואה לזרעוני גינה כי בתבואה וקטנית הצריכין ב' קבין לב"ס דינם בא' מכ"ד אבל זרעוני גינה הצריכין ג' קבין לב"ס דינם ברובע. ע"כ:} דתני עלה דכל תבואה או קטנית שצריך מהן ד' או ג' קבין לבית סאה דינן ברובע קב לסאה כמו חטים הא קביים א' מכ"ד בנופל לבית סאה:

באמת אמרו. מלת אמרו ל"ג לה. ירושלמי ותני עלה כגון קב וחצי קב לסאה אבל אם הם גסין שצריך שני קבין לזרוע ב"ס שיעורן כמו תבואה וקטנית דהיינו רובע הקב לסאה והשתא פליגי הנך ברייתות אהדדי דלעיל משמע דאותן שהן דקין שבשני קבין זורעין ב"ס משערינן אחד מכ"ד בנופל לב"ס כשיעור זרעוני גינה ולא משני להו בירושלמי. וכתב הרא"ש ז"ל דיש לתרצם דהא דתבואה וקטנית דתנא דקביים כפחות מקביים ה"ט משום דתבואה וקטנית גסין ורוב מינן צריך סאה לב"ס. ואם נתרחקו מגבולם עד שהגיעו לכך דבקביים מהם זורעים ב"ס יצאו מכללן ונכנסו לכלל זרעוני גינה. אבל זרעוני גינה שהן דקין ובדבר מועט זורעים ב"ס אם נתרחקו מגבולן עד שהגיעו לכך שצריך מהן קביים לב"ס יצאו מכללן ונכנסו לכלל תבואה וקטנית ע"כ. ועי' בפי' הר"ש ז"ל המוגה ויובן לך יותר:

בפי' ר"ע ז"ל. כגון זרע פשתן שצריך שלש סאין כו'. כ' עליו הח' ה"ר יהוסף ז"ל. פי' זה אינו נראה דאין זרע פשתן גסין אלא דקין. אך מ"מ אפשר לומר דצריך הרבה כי הרבה ממנו אינו צומח ומתקלקל והוא נזרע זה אצל זה הרבה ע"כ. עוד כתב ז"ל וז"ל הפשתן בתבואה נ"ל שאין זה מדברי ר"ש מדלא קא' כגון הפשתן ותו דהא ר"ש ס"ל דאין שני מינין מצטרפין לרובע דתנן לעיל ר"ש אומר לא אמרו אלא ממין א' וא"כ היאך אמר כאן מצטרפת וצ"ע. עכ"ל ז"ל: