מלאכת שלמה על משנה כלאים · פרק 2 · משנה 3

ויופך. הראב"ד ז"ל ס"ל ע"פ התוספתא דאו יופך קאמר וכתב עליו הכ"מ דמ"ש דבחדא סגי אינו נראה שאם לא הפך כי התליע מאי הוי שהרי סופם לצמוח ונוסחת התוספתא אינה מכוונת ע"כ. וז"ל ס' הלבוש בי"ד סי' רצ"ו בה' כלאי זרעים סעי' י"ג היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזרעה שעורים קודם שיצמחו החטין ימתין לה עד שיפסדו ויתליעו בארץ כמו ג' ימים אם אותה שדהו רוה ואח"כ יהפכנה במחרישה ויזרע מין האחר שאם יהפכנה קודם שיתליעו לא עשה כלום שיצמח במקום שנפל שם בהפיכה וכן אם התליעו ולא הפך הרי סופו לצמוח והוי כלאים אבל אם יתליע ואח"כ יהפך יחלש כחו ע"י ההפיכה ולא יצמח עוד רק ירקב במקומו. מיהו א"צ להפך את כולו עד שלא תשאר חטה שלא תהפך אלא חורש השדה כדרך שחורשים אותו קודם המטר כדי שתרוה. צמחו החטים ואח"כ נמלך לזרעה שעורים יהפוך ואח"כ יזרעם ואם הוריד בהמתו לתוכו וקרסמה את הצמח ה"ז מותר לזרוע שם מין אחר ע"כ. ונלע"ד דאם היתה זרועה שעורים ונמלך לזרעה חטים דא"צ להמתין שלשה ימים אלא יום או יומים שהיא מתלעת יותר במהרה מפני רכותה. ומה שכתב התי"ט ובא צירי תחת סמ"ך כו'. אם כונתו על מלת אל תוסף ראות פני שהביא. במחילה מכבודו שאותה הסמ"ך היא בפתח קטן ואם ימצא שום ספר שהיא בקמץ קטן הוא טעות ודאי שהמלה מלעיל. ואם כיון על מלות דבעלמא כגון יוסף ה' לי בן אחר ניחא:

כמה יהא חורש. ס"א חריש:

כתלמי. פי' הרמב"ם ז"ל תלם הוא בקע כו'. אבל רד"ק ז"ל כתב בשרש גדד ובשרש תלם בקעי המחרישה יקראו גדודים והגבוה יקרא תלם ע"כ:

כדי שלא ישייר. פי' הר"ב שלא ישאר בארץ כו' לשון הר"ש ז"ל יש לפרש כו' (עי' בתוי"ט) וכפי' ראשון מסתברא: