מזיד לשם זנות. שאומר בפרוש שאין כוונתו לשם מצוה. ועל דרך זה יש לפרש ברצון. שאינו אומר שמתכוין להכעיס לזנות דווקא. גם לא למצוה. אלא בסתמא ובשתיקה.
קריאה במקור
לחם שמים על משנה יבמות · פרק 6 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
קנה פליגי בה רו"ש למאי קנה. גמרא (דנח"א) ועמ"ש בחי"ג שם.
ויידע המעיין דכולה מתניתין דייקא. דביאה כל שהיא קונה ביבמה. ולא בעינן עדים לגמרי. אלא דבהגה דש"ע (סקס"ו) הביא לנו דבר חדש משם ש"ג שצריכה עדים. מה שלא שמענו עד כה בשום מקום. ואף רו"ש ל"פ לענין להאכילה בתרומה. אלא בביאה גרועה. אבל בביאה גמורה. כ"ע מודו דקנה לכל דבר. ואשתו גמורה היא כמ"ש רש"י בפירו'. ועמ"ש שם בחי"ג (ד' נ"ז א) ועמו"ק.
ועוד ראיה אע"פ שאינה צריכה. מגמרא (נח"א) שבא עליה יבם בבית חמיה. וע"כ צ"ל שלא בעדים. דאל"ה. ודאי לא הו"ל למקרייה שומרת יבם. ואפ"ה קאמר תלמודא אשתו מעליא היא. ועוד ראיה מקטן דקנה ביבמה. אע"ג דלאו בר נשואין הוא. וכי בעיל בעדים. או שלא בעדים. הכל שוה.
דילמא לא קאמר ש"ג אלא לענין דלהוי ביאה חשיבא כמאמר. דאצרכוה רבנן לכתחלה. ושמא גזרה דרבנן היא. דלא תיפוק בלא גט וחליצה. שלא יאמרו יבמה נפטרה בלא כלום. או בגט בלבד. אבל לענין קנין לא שמיע לי כלומר לא ס"ל. אלא ודאי. קנאה קנין גמור לכל דבר בביאה גמורה מיהא. ול"צ עדים כלל לענין זה.
ועפ"ז נתיישב לי פירש"י פר"ג (נא"ב) שדחוהו תו' (שם ד"ה אי ביאת) בכח הזרוע. וחשדוהו בטעות מוחלט. ואני לא כן אדמה חלילה. אדרבה טוב וישר הוא. עחי"ג בס"ד. [עיין מנ"ח מצוה תקצ"ט שכ"כ - המגיה].
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1978
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012730190205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5ab24c90f9c05da1c71ebbecbadac5ebf9e01bc2c1df4530616151253c364604