לחם שמים על משנה יבמות · פרק 6 · משנה 5

אשה ובנים אשה (ילדה) לפרות ולרבות עמה. או בנים קתני. לפ"ד רמב"ם. בפט"ו הלכות אישות. באמת בגמרא (סב"ב) אמרינן מתניתין דלא כר' יהושע. מ"מ הא קיי"ל הלכה כר' יהושע: א"כ צריך ליישב המשנה. לפי דר"י ג"כ. ונ"ל שאין הכרח לפרש או דווקא. דאפילו יש לו בנים. מצווה על פ"ו. ואפילו הוליד בנים בילדותו. צריך לישא בת בנים. כדי להוליד בנים גם בזקנותו. א"כ אע"ג דבאשה בלא בנים ודאי סגי (כל שלא שהה עמה עשר שנים) אבל בנים לחוד מיהא לא מהני. עד דאיכא נמי אשה. להכי לא אפשר למתני או. והא דלא תני אשה לחוד. כיון דבדידה תליא. לאשמועינן טעמא. דמשום בנים הוא ובבת בנים עסקינן. וממילא שמעינן נמי בהדיא דבבנים גרידי. לא סגי. אלא באשה הראויה לבנים תליא מילתא.

רי"א כו' שהיא זונה כל ביאה שאין בה פרצה. כמו כן ירבה וכן יפרוץ. ופרצת ימה וקדמה. כי ימין ושמאל תפרוצי. ומקנהו פרץ בארץ. ועתי"ט בשם התו' מ"ט שריא קטנה. ובודאי זקנה נמי אינה אסורה אליבא דר"י. דא"כ זקן וזקנה. צריכין להפרישם לדבריו. ע"כ צ"ל דלא קאמר כל ביאה כו'. אלא כשלא באה. או לא תבוא לכלל פרצה. והוא הדין לנושא הזקנה שאינה בת בנים. דודאי אסירא לדברי ר"י אפילו לזקן. כ"ש לבחור. ומילתא פסיקתא נקיט. אבל הנושא קטנה שתבוא לכלל פרצה. או מי שנשא ילדה והזקינה אצלו. שכבר נשאת לו לשם פרצה. אינה בכלל. ושוב אינה נאסרת עליו. ולא פקעה ממנו חובת עונתה כל זמן שאפשר להם.