הון עשיר על משנה כלים · פרק 27 · משנה 3

העושה שנים מן הבגד ואחד מן השק וכו' טהור. ה"ה לשנים מן הבגד ואחד ושליש מן השק שהוא טהור, אעפ"י שאחד ושליש מן השק הוא נערך כאחד מן הבגד ממש, להיות שיעור הבגד שלשה והשק ארבעה, וכן בכולהו אחריני לפי ערכם. והיינו דתנן בסיפא זה הכלל וכו', כדי שלא נטעה לומר דהאי אחד ודומיו הוי דווקא, משום דאחד מן הקל אינו נערך כאחד החסר מן החמור אלא פחות ממנו, ושלזה נמצא שלא יש בו שיעור הראוי לא לקל ולא לחמור. ולא היינו לומדין זה מסיפא דמתניתין דתנן חמשה מן המפץ ואחד מן העור וכו' טמא, ולא תנן זה של שלשה מן הבגד ואחד ושליש וכל כיוצא בו לרבותא שאפילו הקל משלים לשיעור החמור וכ"ש שהחמור ישלים לשיעור הקל, דאי לא תנן לה איכא למטעי ולומר דכמו שהקל אינו נחשב עם החמור אלא לפי ערך החמור כמו כן החמור המצטרף עם הקל דיו שיהיה בו כפי ערך הקל, ולזה כי יהיו שלשה מן השק ושלשה רביעי טפח מן הבגד שהרי לפי ערכו הוא חשוב כטפח מן השק, הייתי אומר שישלים שיעור השק וכן כלם, לכן הוצרך התנא לומר בפירוש שאין אנו מעריכים בערכים אלא צריך שיהיה השיעור הראוי בעין, וגם מענין זה עצמו אין להוכיח האחר דדילמא להקל לא אמרינן הכי, כגון הכא שהרוב הוא השק והבגד בתריה גריר, דנמצא שאנו מטמאים השק אם היינו מעריכים הבגד להשלים לפי ערכו בפחות מארבעה שלא כדין, אבל לחמור שהוא הבגד והוא הרוב שהוא שנים והשק המצטרף עמו בתריה גריר, וכי אנו מערכים אותו לפי ערכו ונאמר דבהיות אחד ושליש מן השק עם השנים מן הבגד דבין כלם הם שלשה ושליש יהיה הבגד הזה מקבל טומאה, אין זה שלא כדין שהרי כל בגד בהגיע לשיעור זה ואפילו בשליש פחות מקבל טומאה, משום הכי הוצרך זה הכלל למעט אף זה ודלעולם בעינן שיהיה בו שיעור הראוי לאותו כלי החמור ממין החמור ואין הקל מצטרף עמו להשלימו אפילו לפי ערכו: