שם ד"ה שתי שורות. וב' שורות שאמרו ב"ש הם שורה חיצונה מן הארץ עד שמי קורה כו'. נמשך אחר לשון רש"י. ולא פי' גם כאן שהוא ע"פ כל רחבו. ורש"י השמיט זה בדבריו משום דסמיך על מה שפי' כבר בדברי רב יהודה דבה לא פליגי. והתוי"ט נדחק בזה:
קריאה במקור
רש״ש על משנה פסחים · פרק 1 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בתוי"ט ד"ה בודקין כו'. כתב הרע"ב ואע"ג כו' כדפירש"י כו'. והתוס' הקשו עליו. ונ"ל ראיה לפירש"י מתו"כ ר"פ בהר (והביאו רש"י בפיה"ת) והיתה שבת הארץ לכם מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור משמע דמפרש שבת לשון הפקר היפך השמור וכפי' הא' של הרא"ם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 213b79d4e3a06aacf12b07431d0ebd76ac16dbff9653e87332667c1e4ec2f425